במה הורשע: מעשי סדום, מעשים מגונים, ניסיון למעשה סדום וגרם מעשה סדום

מועד ההרשעה: שנת 2020

מה הוא עשה:

אמינוב, בן 38 בעת הרשעתו, ביצע מספר עבירות מין בשלושה קטינים, בני 11-12. הוא הכיר את הילדים וחלק מבני משפחותיהם שגרו בשכנות לבית אמו (עמה התגורר), ונהגו להתפלל באותו בית הכנסת. בין אביו של אמינוב לאביהם של אחד הקטינים בהם פגע, אף היתה מערכת יחסים חברית. כמו כן ביקש מהילד, בנו של חברו של אביו, שיכיר לו חברים נוספים שלו, קטינים גם הם, שיבואו לבלות בביתו.

אמינוב נהג לארח את הילדים בביתו, לקנות להם אוכל, לאפשר להם לשחק במשחקי מחשב ולצפות בסרטים. בעת שאירח את הילדים ביצע בהם מעשים בעלי אופי מיני. בין השאר נגע בהם באיבריהם האינטימיים, מעל ומתחת לבגדים, ביצע בהם מין אוראלי, גם כשהתבקש להפסיק, צפה עמם בסרטים פורנוגרפיים, ביצע בהם מעשי סדום וגרם להם לבצע בו מעשים דומים. בחלק מהמקרים ביצע את המעשים בתמורה למתנה שהובטחה לילד. בנוסף הורה לילדים שלא יספרו אודות מעשיו לאיש.

באחד המקרים, ביצע אמינוב מעשים מיניים בילדים בחדר צדדי בבית הכנסת בו נהג להתפלל – הוא חשף את איבר מינו בפני אחד הקטינים, הפשיט אותו ונגע בו באיברו. במועד אחר ביצע במקום מין אוראלי בילד.

למרות הפרעות אישיות מהן סובל אמינוב לא היתה מחלוקת בשאלת אחריותו למעשים או באשר לכשירותו לעמוד לדין.

העונש שקיבל: 12 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננים בסכום שנע בין 10,000-50,000 ש"ח

מדברי השופטים:

• "בקביעת מתחם העונש ההולם יינתן משקל, בין היתר, לתכנון שקדם לביצוע העבירות והתבטא בדפוס הפעולה של הנאשם והתשתית שיצר להגעת הקטינים לביתו" כתבו השופטים נתן זלוצובר, שלמה פרידלנדר ודינה כהן בעת גזירת עונשו של אמינוב. "יובא בחשבון ניצול פערי הגיל בינו לבין המתלונן על המשתמע מכך… כן יש להביא בחשבון את הוראת הנאשם למתלונן א' שלא יספר אודות מעשי הנאשם לאיש, הצעתו לקטין שיעדר מיום לימודים ויגיע לביתו… בנוסף, יינתן משקל לאופי הפעולה של הנאשם ולתכנון שקדם למעשיו כפי שניתן ללמוד מכך שביקש מהמתלונן ב' שיכיר לו קטינים נוספים שיגיעו לבלות עמו בביתו וכן בכך שהנאשם "פיתה" את הקטין למעשים המיניים באמצעות מתנות שונות כמפורט".
• אשר לנזק שנגרם כתוצאה ממעשי הנאשם, קבעו השופטים, "מקובלת טענת המאשימה שאף מבלי להידרש לתסקירי נפגעי עבירה, ניתן לומר שמעשי הנאשם בולטים בחומרתם ובוודאי שיש ותהיה להם השפעה קשה על תפקודם של הקטינים ועל יכולתם של הקטינים לחזור לחיי שגרה".
• "באיזון בין השיקולים השונים", ציינו השופטים, "גובר משקלו של האינטרס הציבורי שבהוקעת מעשים כמעשי הנאשם והצורך במתן עונש ההולם את חומרת מעשיו והנזקים שגרם, חלקם, יתכן, בלתי הפיכים.
• "אף אם נוכח מאפייני אישיותו של הנאשם התייחס הנאשם לקטינים כאל חבריו והחשיבם כשווים לו, כטענת ההגנה, הרי שמהתנהגותו, ובעיקר האמירה למתלונן א' שלא יספר על מעשי הנאשם וקניית המתנות למתלונן ב', ניתן ללמוד על כך שהנאשם ידע שמעשיו חריגים ואסורים. הנאשם ניצל הן את ההיכרות שלו עם הורי המתלונן ב' ושכנותם ומהיותם מתפללים באותו בית הכנסת והן את פער הגילים בינו לבין הקטינים, והכל על מנת לספק את יצרו. הנאשם ניצל במעשיו את תמימות הקטינים שהיו בגיל כה רגיש במועד הרלוונטי לעבירה".