כשהיה נעמן בן שנה עברה אימו לקיבוץ עין החורש שבעמק חפר. נעמן ואביו הצטרפו אליה לאחר שלוש שנים, והילד התבלט כבר בגיל צעיר. גם בזכות כישוריו אך גם בזכות אופיו הבעייתי, בלשון המעטה.

בשנת 1956 התגייס נעמן לצה״ל והתקבל לקורס טיס. במהלך הקורס נתן הקיבוצניק הצעיר רמז למה שמצפן לו העתיד, כשערך תצוגת אקרובטיקה עם מטוס קרב מעל קיבוצו, נתפס, הודח מהקורס ונשלח למאסר צבאי.

גם בקיבוץ לא שרד דילר זמן רב. ב-1959 הוא נתפס גונב מבתי חברי הקיבוץ בשעה שהתקיימה הלוויה – וגורש לאלתר. הכתובת הבאה היתה דודתו, שהתגוררה בתל אביב. דילר עבד כפקיד בבנק ובחברות ביטוח וכביכול שמר במשך כעשור על חיים רגילים, אך את האופי הקרימינלי-הרפתקני אי אפשר לשנות.

הפריצה לבנק הלוואה וחיסכון

בשנת 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ביצע נעמן את אחת הפריצות היותר מתוחכמות שנראו במדינה הצעירה בימי חייה. המטרה היתה בנק להלוואה וחיסכון, ששכן אז בפינת דיזנגוף ושדרת בן גוריון בתל אביב. דילר שדד כסף ותכשיטים בשווי של כחצי מיליון לירות, אך בסוף נתפס בגלל טעות טפשית.

את השוד תיכנן בקפדנות ותחכום שגרמו לו לזכות בכינויים כמו ״הפורץ הגאון״. את ההכנות החל נעמן חמישה חודשים קודם לכן, אז תיחקר את תושבי סביבת הבנק על הרגלי התנועה באזור במסווה של נציג מטעם העירייה שמתכוונת לחפור תעלה במקום.

הוא החל לחפור במקום במשך יומיים ואז, עם פרוץ מלחמת ששת הימים גויס כחייל מילואים ועל פי עדויות של חבריו הצטיין כלוחם. בסיום המלחמה חזר דילר למנהרה שלו, והמשיך בחפירתהעד שהגיע אל הבנק.

שעת הש' נקבעה לערב ראש השנה, כשהרחובות מסביב היו ריקים מאדם. במיומנות ניטרל דילר את האזעקה והכניס את שק מכשירי הפריצה אל הבנק, אך במהלך החלק הזה התלכלכו בגדיו, והוא החליט ללכת להתקלח בביתו שהיה לא רחוק משם.

אל זירת הפשע חזר רק לאחר שסיים להתקלח ולהתבשם, ומשם הדרך לשלל של כחצי מיליון לירות היה קצר. דילר יצא מחלון הבנק, הביא הביתה את השלל, התקלח שוב וחזר אל הבנק בתקווה להשלים את המלאכה ולפרוץ את שאר הכספות שבמקום.

במהלך ניסיונותיו לפתוח את הכספות שנותרו, התרגז ודפק על אחת מהן. אחד השכנים שמע את הרעש והתקשר אל המשטרה שהגיעה ותפסה את נעמן שניסה להימלט ונורה ברגלו. ולחשוב מה היה קורה אם היה מוותר על אחת משתי המקלחות שלו באותו הערב.

במשפטו נבדק על ידי פסיכיאטרים שקבעו כי הוא סובל מסכיזופרניה. השופטים שלחו אותו ל-4 שנים בכלא, אך הוא שוחרר לאחר שנתיים בלבד.

הציורים של ראובן רובין

חשבתם שדילר יירגע? בחצי השנה לאחר שחרורו מהכלא ביצע הקיבוצניק הסורר עוד 23 פריצות, ביניהן גניבת 12 ציורים ורכוש מביתו של הצייר ראובן רובין. הוא נעצר והורשע בגניבת רכוש בשווי של כ- 430 אלף לירות שלא אותר כולו. במשפט ניתנה לדילר ההערכה הפסיכיאטרית חדשה, שקבעה כי הוא בעל אישיות סכיזואידית ונרקסיסטית, והוא נידון לשבע שנות מאסר וטיפול נפשי.

דילר שוחרר ב-1976, לאחר ניכוי שליש ונסע להולנד על מנת ללמוד. האינטרפול הפיץ את תמונתו והזהיר כי דילר הוא עבריין מסוכן ויש לעקוב אחריו. בנובמבר 1977 נתפס לאחר ששדד חנות תכשיטים ונכנס לשלוש שנות מאסר בהולנד, לאחר שקושר גם לפריצות אחרות.

ב-1980, לאחר שחרורו מהכלא, נתפס דילר כשגנב רכב וגורש מהולנד לישראל. עם שובו לארץ, ניסה לשדוד את סניף  מרמורק של בנק לאומי, נתפס ונכנס לכלא לשנה.

אבל השיא של דילר היה פשע שלא פוענח במשך 25 שנים, ושהמשטרה "פיצחה" אותו בסופו של דבר ארבע שנים אחרי מותו, כשאלמנתו החזירה את השלל.

הפשע שלא פוענח בחייו

בשנת 1983 דילר פרץ למוזיאון האיסלאם בירושלים וגנב 106 שעונים עתיקים בשווי של מאות מיליוני דולרים, ביניהם שעון של מארי אנטואנט. במשך שנים ניסתה המשטרה לעלות על קצה חוט אך לשווא. הפשע לא פוענח והתיק העלה אבק במדפים האחוריים. אלא שארבע שנים אחרי מותו, בעקבות כתבה בעיתון הארץ שסיפרה על אישה אלמונית שהחזירה שעונים יקרים למוזיאון האיסלאם, התעוררו כחולי המדים והחלו לחקור.

לבסוף התגלה כי המשיבה המסתורית של היא לא אחרת מאשתו של דילר, שנפטר ב-2004. כשנתיים לאחר מכן היא החליטה לנסות ולהעריך את הפריטים שהותיר לה בירושה, וכשהבינה כי מדובר בשלל מהפריצה למוזיאון האיסלאם הסכימה להחזירם תמורץ פיצוי סמלי מאוד. התנאי היחיד שלה היה שתישאר אנונימית. שמה – נילי שמרת –  חשף מאוחר יותר היא עצמה נידונה למאסר על תנאי בארה"ב (שם היא חיה ב-30 השנים האחרונות) של חמש שנים, בעקבות החזקת הרכוש הגנוב. בזכות פרטים שמסרה התגלתה באמסטרדם כספת נוספת שהיתה של דילר, ובה עוד שעונים ותכשיטים שגנב דילר.

דילר מת כאמור ב-2004, לאחר מאבק במחלת הסרטן, שהתגלתה אצלו עוד במאסרים הראשונים.