אמנם חצי מיליון שקל גם לפני מס זה בונוס כספי יפה – בארה"ב למשל למשל מעניקים 37,500 דולר בלבד על מדליית זהב – ובכל זאת הניסיון העולמי בכלל והישראלי בפרט מלמד שחייהם של ספורטאים אולימפים – מתעמלים, שחיינים, אתלטים ואחרים אינם תמיד קלים ואחרי שחולף קצת זמן ומחפשים הכנסה נוספת – רבים מהם מוכרים את המדליות האולימפיות שלהם.

בוועד האולימפי הגיבו היום להודעה של הגולש גל פרידמן כי הוא מוכר את מדליית הזהב שלו: "אם הרצון מבטא מצוקה כלכלית, אנו בטוחים שיש דרכים אחרות להתמודד. מכירת מדליה אולימפית היא מעשה שאין עושים" @lianwildau (צילום: משה שי, פלאש 90) pic.twitter.com/hxoPk9s4QY

— כאן חדשות (@kann_news) October 16, 2018

רק באוקטובר 2018, לפני פחות משלוש שנים, מדליסט הזהב היחיד של ישראל עד היום, גל פרידמן הימם את כל חובבי הספורט בישראל כשהודיע שהוא מוכר את אותה מדליה שהשיג באולימפיאדת אתונה 2004, אותה מדליה שכבר נגנבה בעבר, נמצאה והושבה אליו. בגיל 43 פירסם פרידמן הודעה שהעציבה רבים: "מחפש תותח איביי שמבין במכירה פומבית של פריט נדיר היחיד מסוגו בארץ". כעבור פחות משבוע של סערה ציבורית, כותרות ושלל תגובות, פרידמן חזר בו והודיע שלא ימכור את המדליה. כנראה סדרת הלחצים שהופעלו עליו עבדה ויתכן שגם הוא זכה לדאגה מצד אנשים שהבינו שמדובר בקריאת מצוקה שנובעת מקשיים כלכליים וניסו לסייע.

בעבר היו כמה וכמה ספורטאים, חלקם אגדיים, שמכרו את המדליות שלהם – בחלק מהמקרים עשו זאת ספורטאים ממצוקה כלכלית או כדי לטפל בבעיות בריאות, אולם במרבית המקרים מכירת המדליה נעשתה במטרה לגייס כסף לארגוני צדקה:

גרג לוגאניס נחשב לגדול הקופצים למים, האמריקאי זכה בדאבל מדליות זהב (קפיצות מ-3 מטרים ומ-10 מטר) בלוס אנג'לס 1984 והצליח לשחזר את ההישג המדהים ולזכות בעוד דאבל מוזהב במשחקי סאול 1988. לוגאניס נקלע למצוקה אישית ומצוקה כלכלית, ולפני כעשור הציע למכור את המדליות שלו ב-100 אלף דולר תמורת כל מדליה. המתווכת למכירה הפומבית אינגריד אוניל ענתה ללוגאניס כי היא לא בטוחה שהיא מסוגלת לגייס סכום שכזה ממכירה פומבית. לבסוף החליט לוגאניס למכור את הבית שלו ולהותיר בידיו את מדליות הזהב שלו, אבל זה עדיין מדהים שספורטאי אולימפי בקנה מידה כזה הידרדר לעוני וקשיים אישיים רציניים.

"הרצון למכור מדליה מבטאת מצוקה כלכלית של גל פרידמן, אנו בטוחים שיש דרכים אחרות להתמודד" https://t.co/syOs13IUVU pic.twitter.com/lYsMnDlpJK

— sport1 (@Sport1_Sport2) October 16, 2018

מארק וולס האמריקאי, חבר נבחרת ההוקי קרח של ארה"ב שזכתה במדלית זהב במשחקי החורף של 1980 לא הצליח לפתח קריירה מקצוענית ראויה, הוא הפך למנהל מסעדה ובמשך השנים סבל מבעיות גב קשות ומכר את המדליה שלו תמורת 40 אלף דולר בשנת 2002 כדי לממן ניתוחים. "זה הרג אותי למכור את המדליה אבל אחרת הייתי נאלץ למכור את ביתי כדי לממן את הניתוח ולשרוד", אמר וולס. אגב, שמונה שנים לאחר מכן מי שרכש את המדליה מוולס הצליח למכור אותה ב-210 אלף דולר ועשה עליה רווח עצום.

גם מארק פבליך ששיחק באותה נבחרת וזכה יחד עם וולס בזהב, העמיד לפני חמש שנים את המדליה שלו למכירה כדי לממן את הלימודים הגבוהים של הבת שלו. בניגוד לוולס ולרוב הספורטאים, פבליך 'זכה בלוטו' מפני שהוא הצליח למכור את המדליה ב-2.6 מיליון דולר, סכום בו וולס רק יכול להביט בקנאה.

ולדימיר קליצ'קו המתאגרף האוקראיני האגדי זכה במדלית זהב באטלנטה 1996 ומכר אותה ב-2012 תמורת מיליון דולר שנתרמו לארגון צדקה לילדים מעוטי יכולת באוקראינה, מה שרק חיזק את מעמדו כאייקון לאומי. מעבר לגבול בפולין, האלופה האולימפית בשחייה ל-200 מ' פרפר מאתונה 2004, אוטיליה ידרז'אק, תרמה את המדליה, שנמכרה ב-80 אלף דולר, במטרה לסייע לילדים שנלחמים במחלת הלוקמיה. בן ארצה של ידרז'אק, זורק הדיסקוס האגדי פיוטר מילקובסקי שזכה בזהב באולימפיאדה הקודמת ריו 2016, התחייב מיד אחרי שחגג על המסלול האולימפי בברזיל כי ימכור את המדליה כדי לסייע לילד בן שלוש שסבל מזן נדיר של סרטן בעין, ואכן הפולני תרם למען הילד את המדליה במכירה פומבית שנערכה בניו יורק.

לא כל הספורטאים מצליחים לגייס את הסכומים שציפו

ואפרופו פילנטרופיה, אנתוני ארווין השחיין האמריקאי ההיסטורי שבסידני 2000 הפך לאמריקאי השחור הראשון אי פעם להביא זהב אולימפי בשחייה לארה"ב כשניצח במשחה הספרינט ל-50 מ' חופשי, החליט בעקבות הצונאמי באינדונזיה ב-2004 למכור את מדליית הזהב שלו כדי לגייס כסף לנפגעים. המדליה של ארווין נמכרה ב-17 אלף דולר בלבד.

A Ukrainian Boxer Wladimir Klitschko auctioned his Olympic gold medal for charity, raised $1,000,000…..! pic.twitter.com/KWjp8hAs9O

— What The F*** Facts (@WhatTheFFacts) September 2, 2015

לא כל הספורטאים מצליחים לגייס את הכסף שהם ציפו לו טומי סמית', כוכב המסלול ממשחקי מקסיקו 1968, דורש בין רבע מיליון לחצי מיליון דולר על מדליית הזהב שלו מריצת ה-200 מ'. זוהי הריצה בה סמית' קבע שיא עולם חדש ולאחר מכן נכנס להיסטוריה כשעלה על דוכן המדליות ויחד עם בן ארצו ג'ון קרלוס השניים הניפו אגרופים במסגרת מחאת השחורים. סמית' ניסה מספר פעמים למכור את המדליה בסכומים האלה במטרה לתרום לילדים נזקקים בערי ארה"ב אך עדיין לא קיבל הצעה שתספק אותו.

סך הכל 339 מדליות מוענקות בטוקיו 2020, אבל חשוב להזכיר שזכיה בזהב, גם אם מזכה בתהילה רגעית, אינה מבטיחה חיי עושר. ולצד המקרים שהוזכרו כאן, היו עוד שחקנים בענפים קבוצתיים, דוגמת שלושה כדורסלני כדורסל אמריקאים, שמכרו את המדליות שלהם כדי להכניס כסף.

בניגוד לספורטאים מקצוענים בליגות שמשוחקות כל השנה, ספורטאי אולימפי מנקז את כל הקריירה שלו לאירוע שמתרחש אחת לארבע שנים (השנה בגלל הקורונה חיכו 5 שנים), ולרבים מהספורטאים האולימפיים קשה להתמודד עם סיום הקריירה והם נותרים עם תחושת ריק גדול. יש גם כמובן סיפורים רבים על ספורטאים גדולים שזכו לחיים שמחים מאושרים ומעושרים. נקווה שדולגופיאט, גדול ספורטאי ישראל, יזכה להצלחה ולחיי רווחה. כל כך מגיע לו.