מחבר המייל הוא גבאי בית המדרש "משכן שרגא" בשכונת רמות בירושלים, שם בדמן ז"ל היה נוהג להתפלל וללמוד. מההודעה ניתן ללמוד במפורש שהציבור החרדי בהחלט קורא ללכת להתחסן, גם אם יש תופעות בשוליים.

הסיפור הזה, של בדמן שמת ממחלת הקורונה, הוא סיפור אחד קטן שיש בו כדי להסביר את הסיפור הגדול. עד כאן, אמנם מדובר בהודעה כואבת מאד אך מניין המתים מהמגפה בישראל חצה את רף ה-5,000. מדוע, אם כן, ההודעה שסיפרה לי על מותו של בדמן מספרת סיפור אחר?  ראשית כל, משום שבדמן היה בן 36, גיל צעיר יחסית לנפטרים מהנגיף. אך גם כי הסיפור הזה ממחיש עד כמה מסוכנות הן הקריאות לא להתחסן ומה קורה כשהן יושבות על מצע של בדיות, ופורטות לאנשים על נימי הנפש העדינים ביותר, במיוחד בכל הנוגע לנושאי פוריות בחברה שמרנית כמו החברה החרדית, שם מדובר בקודש קודשים.

הציבור החרדי נמצא על הגריל בשנה האחרונה. הסיבה לכך היא כמובן השסע בחברה הישראלית והרצון לחפש את נקודות התורפה אצל האחר, ההוא שאינו אני. אך מעבר לזה, חלק מהביקורת שהציבור החרדי ספג השנה היא מוצדקת וזאת בשל ההפרות של תקנות הקורונה של חלק מהציבור החרדי  – בעיקר הציבור החסידי והפלג הירושלמי שכבר מזמן התנתק מהמיינסטרים החרדי. ועם זאת, קשה להתעלם מהעבודה כי בחברה ענייה כמו החברה החרדית תופעות של בורות ושרלטנות יכולה לפרוח ביתר קלות. השאלה הגדולה היא מה עושים עם זה עכשיו.

את אברהם בדמן ז"ל כבר לא ניתן להציל. הפצת מידע מדויק, מניעת הפחדה המבוססת על סילופים או שקרים ממש, והוקעה של המפיצים מידע שקרי – כך אפשר יהיה להציל אחרים, ולמנוע את מותם של עוד ישראלים.