בשנה האחרונה עלה שמו של הופשטיין מספר פעמים בהקשרים שונים. פעם אחת כעיתונאי החוקר, שחשף את ההתעמרות של ליסה פרץ בעובדיה במוסף גלריה של "הארץ", ובפעם השניה בתחקיר של אתר 'פוליטיקלי קוראת', שאותו הוא תובע בימים אלו, על התנהלות בעייתית לכאורה בתקופה בה שידר וערך בגלי צה"ל.

בשיחה כנה עם ארי סיפר הופשטיין על יחסיו המורכבים עם התקשורת הישראלית וחזר לתחקירים הגדולים והשערורייתיים שמאחוריהם עמד.

"אמרו לי שהתחקיר החמיר את מצבה של שמר"

בתחילת שנות ה-2000 הגיעה לאוזניו של הופשטיין שמועה על בחור שגר בירושלים ובידיו קסטה עם שיר עם בסקי שהמנגינה שלו מאוד מזכירה את 'ירושלים של זהב' של נעמי שמר.
לאחר המפגש בין השניים, הופשטיין הבין כי אכן יש דמיון ברור ופנה לכמה מוזיקולוגים כדי לקבל חוות דעת.

המומחים קבעו פה אחד – מדובר במנגינה מועתקת. השלב הבא היה לפנות לנעמי שמר שהגיבה בצחוק והבהירה שהיא לא שומעת שום דמיון: "שיחקה אותה כאילו שזה גם לא כזה מפריע לה", נזכר הופשטיין. "בריאיון שעשו איתה אחרי שכבר פרסמתי את הכתבה היא גיחכה ואמרה 'חבל שהכתב לא שאל אותי, הייתי מספרת לו על כל הברזים שגנבתי מטורקיה'", הוסיף.
כשנה לאחר ששמר נפטרה, הופשטיין מקבל שיחה אל תוך הלילה מהמערכת של 'ידיעות אחרונות'. "אבנר סליחה שאנחנו מעירים אותך אבל נעמי שמר פרסמה מכתב והיא מזכירה אותך בו".

כאמור במכתב ההוא הודתה שמר שקיבלה השראה מהלחן הבסקי, ומאז הכל היסטוריה. "אני כסייח צעיר דאז התקוממתי למה היא לא אמרה את האמת, אבל בדיעבד הבנתי שהיא עשתה מעשה מאוד אנושי. היא הגנה על עצמה – הגנה על המורשת שלה", סיפר הופשטיין לארי.

תחקירים כמו על שמר מעלים את השאלה האם יש גבולות לפרסום, שברור שיערערו בצורה כזו או אחרת על שמו הטוב של מושא הסיקור.

"אבנר, הצלת אותנו"

באוגוסט האחרון יצא תחקיר של 'זמן ישראל' על ההתנהלות של ליסה פרץ, כעורכת 'גלריה שישי' ו'ספרים' בעיתון "הארץ", ויחס המתעמר כלפי העובדים שתחתיה. התחקיר גרם לפיטוריה מהעיתון ובאחרונה חזר לכותרות ובעיקר לעימותי הטוויטר, עם ההחלטה של אלונה בר און, מו"ל 'גלובס', לצרף את פרץ לשורותיו של העיתון.  

הופשטיין נזכר בתהליך העבודה על התחקיר: "היו המון דילמות, שלי בעיקר. היו לי שיחות מאוד ארוכות עם עובדים ועובדות לשעבר ובהווה, ובהן כל הזמן עלתה השאלה האם מדובר בהתעמרות.

"כל הזמן היה צריך לעשות את השיפוט איפה זו התנהגות קפריזית שלכולם יש במידה מסוימת, איפה זו התנהגות קצת מגעילה אולי, ואיפה זו התנהגות פטאלית. במקרה של ליסה פרץ היו כמה דברים שהפכו את זה לשיטה שהיא בלתי נסבלת – המרכזי בהם היה הפחד הנוראי שהיא יצרה.

"יש הבדל בין להגיד 'הבוס הזה קצת מניאק ואני יודע שצריך להיזהר ממנו בימים ספציפיים', אבל כשאתה מגיע למצב שעובד או עובדת נמוכים בשרשרת המזון אומרים שעצם המגע איתה בשיח יצר אצלם תופעות פיזיות, שזו טראומה לכל החיים – יש פה משהו אחר".

לאחר פרסום התחקיר, מספר הופשטיין, שקיבל הרבה תגובות, בעיקר מעובדי 'הארץ', שהודו לו על חשיפת התופעה. "קיבלתי שיחות טלפון של 'אבנר, הצלת אותנו'", הוא מספר, "היו אנשים שדיברו על סביבת עבודה כל כך איומה במערכת שהם לא ידעו איך להמשיך".

"אני לא רוצה להיות במקום שהייתי אחרי תחקיר אדלסון"

בשנים האחרונות משמש אבנר הופשטיין כעורך דסק התחקירים של 'זמן ישראל', אתר שפועל על כספים של מו"ל מחו"ל, אבל מתפקד כגוף תקשורת עצמאי. למקום הזה הגיע לאחר שנים של עבודה בעיתונות ממוסדת, שאילצה אותו לעשות לא מעט פשרות לאורך הדרך.

בשנת 2010 הצטרף הופשטיין לחברת החדשות של ערוץ 10 ככתב ב'השבוע', מהדורת יום שישי של הערוץ. האירוע שנותר עם הופשטיין ומלווה אותו עד היום מהימים בערוץ הוא התחקיר שעשה על איל ההימורים והבעלים של 'ישראל היום', שלדון אדלסון ז"ל, שהסתיים בהתנצלות מתרפסת של הערוץ ובנטישת בכירים שלא הסכימו עמה.

"אחרי השידור בא המו"ל, לאודר, סגר דיל עם אדלסון שאיים עליו והוא נאלץ לפרסם התנצלות כפויה, כי הוא העמיד בפני מנכ"ל חברת החדשות דילמה בלתי אפשרית – 'או שאתה מתנצל או שמחר אני סוגר את הערוץ'", סיפר הופשטיין לארי.

"הגבול הוא כשרוצחים את שמך הטוב"

לפני כחודש פורסם תחקיר של 'פוליטיקלי קוראת' על אודות הטרדות והתעמרויות לכאורה בגלי צה"ל. הופשטיין "כיכב" בתחקיר והוצג באופן שלטענתו דיבתי. כעת הוא תובע מכל אחד מהצדדים כ-120 אלף שקל, כולל מעיתונאי "הארץ" חיים לוינסון שליגלג עליו ונתן הידהוד לדברים.

"המקום בו החלטתי לתבוע היה כשפרסמו עלי קרעי שקרים מצוצים מן האצבע, שבאמת לא היו ולא נבראו, שהם חלק מסיבוב שעושים עלי כבר כמה שנים", סיפר, "כאן נקלעתי למצב בו הבנתי שאני לא יכול להשאיר את זה כך. לא תקפו את המקצועיות שלי, תקפו אותי כאדם נורמטיבי. הפכו אותי לאדם שאני לא, ועשו את זה ברשלנות פסיכית. יש דברים שאתה לא יכול לעבור על סדר היום במיוחד כשזה נולד על רקע מסוים, חזר והופיע אצל כל מני גורמים פוליטים, אויבים שעשיתי עליהם תחקירים, ומבחינתי אני לא מתכוון לתת לזה להמשיך הלאה בלי פייט. אני לא רוצה להגזים אבל האפשרויות שלי היו או לתבוע או לעזוב את המקצוע וללכת לגור בלפלנד".

להאזנה לפרק המלא בסופיטפיי >>>>>