כתבת גלובס, שירית אביטן כהן, צייצה ציוץ מושלם בזמן ביקורו של חבר הכנסת מנסור עבאס בירדן לִפְגישה עם המלך עבדאללה, שבו הצליחה לפקשש בכל החמישה. כלומר, היא פשוט צייצה שאין לה מושג מה קורה, או עם מי, או מדוע, או באיזה מקום. מעניין, מה יגידו על זה במשרוקית של גלובס?

דוקו -אקטביזם

ונעבור לשיעור ביסודות הדוקו-דרמה. אחרי שחברת הכנסת עידית סילמן סיפרה שהותקפה על ידי אלמוני, צייצה חברת הכנסת גלית דיסטֶל אַטְבַּרְיָאן, שאין מצב שתהיה תקיפה, ולא יהיה לה תיעוד.

כשעלתה סערה מהדברים, הבהירה בציוץ נוסף, שזה בעצם רק במקרה של חברת כנסת מכהנת, ולא במקרה, שחלילה מותקפת אשה, שאינה חברת כנסת.

מעניין.

רק שלושה ימים קודם, לאחר שחברת הכנסת אורלי לוי התעמתה עם סדרנית בכנסת, דיסטֶל צייצה ברגש, שהציבור לא יודע כמה לוי היא אשה חמה ולבבית, אחרי שזו חילקה עוגיות לכל דורש. אבל שלמרבה הצער, אין תיעוד לאירוע.

אז שניה שנבין… על פי דיסטֶל אטבריאן, אם הותקפת ולא תועדת, זה לא קרה.

אם חילקת עוגיות ולא תועדת? התקשורת אשמה.

לו רק אפשר היה לתת על זה, את פרס ספיר.

עד גיל 40 תגיע לירח

וּנסיים בַּציוץ הארס-פואטי של חיים לוינסון מעיתון הארץ, שכתב שהסיבה היחידה שלא נבחר לפּרוייקט ארבעים על ארבעים של העיתון, היא כי הוא עובד שם.

אז אה, לא חיים, הסיבה שלא נבחרת, למרות שניכר שעשית מאמצים לשיפור עצמי בתקופה האחרונה, היא שהנבחרת לא כללה הפעם קטגוריה של הטרלות.

ואולי חבל שכך.