מאז שנבחר בנימין נתניהו לראשונה לראשות הממשלה במאי 1996, יחסיו עם התקשורת היו עכורים – יותר או פחות. גורמים בתקשורת התקשו לקבל את העובדה שהוא זכה בבחירות חצי שנה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בעיקר כשבקרב השמאל הפנו לא אחת את האחריות לרצח על נתניהו עצמו.

שלל הפרשיות בהן היה נתניהו ורעייתו שרה היה מעורבים, הובילו להתנצחויות בלתי פוסקות בין הצדדים, כשהשפל נרשם בשנים האחרונות, בגיבוי של יאיר נתניהו, הבן, שהפך לכוכב רשת ונהג לתקוף עיתונאים ופוליטיקאים ללא הרף, כשאבא ניצב לא אחת מהצד ונהנה ככל הנראה מהמלחמה.

כעת נראה שהתקשורת הישראלית נשמה לרווחה עם החילופים בלשכת ראש הממשלה וכניסתו לתפקיד. בנט הוא לא בשר מבשרה של התקשורת, אבל שנוא נפשו של נתניהו הוא בהחלט אישיות נסבלת מבחינת המערכות.

רק השבוע, לאחר שעזב את תפקידו, כינה נתניהו את ערוצים 12 ו-13 כ"ערוצי תעמולה", מעין קופי פייסט  לציוצים של בנו נגד התקשורת. בעבר כינה את התקשורת "תקשורת הפייק ניוז" ו"משטרת המחשבות בתקשורת" שיצאה ב"מסע צייד" נגדו כדי לבצע "הפיכה שלטונית" נגד ראש ממשלה מכהן.

מאידך, יחסיו של בנט עם התקשורת הרבה פחות סוערים. מעולם לא היו התנצחויות בין הצדדים, ובנט מכיר – כך לדברי עיתונאי שמסקר בשנים האחרונות את בנט וששוחח עם "כסית" – בכוחה של התקשורת ובמקום שלה בשיח הציבורי.

הגורם אמר לכסית כי אחד ההבדלים בין נתניהו לבנט הוא שנתניהו נלחם בתקשורת – ואילו בנט מפחד מהתקשורת. בנט, לדברי המקור, שם לב לכל תו ואות שנכתבים נגדו או בעדו, בכל אתר ואפילו בציוצים של העיתונאים, ולא מתבייש להרים טלפון כדי למחות, אם צריך.

אז נראה שהיחסים של בנט עם התקשורת בתפקידו כראש ממשלה יתחילו ברגל ימין, אבל זה לא אומר שבעתיד לא נחזה בפיצוצים.