ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצהרה לתקשורת בעקבות האירועים הביטחוניים
זוכרים שרק לפני מספר שבועות לא יכולנו לפתוח את הטלוויזיה או הרדיו בלי להיתקל בפנים או בקול של ראש הממשלה? זוכרים כמה הוא היה עסוק במסיבות עיתונאים, הצהרות לאומה, דילוגים מאולפן לאולפן – מלא בשבחים כלפי עצמו על מבצע החיסונים, מיגור הקורונה, ואיך לא – רשימת סיבות מפוארת מדוע צריך לבחור בו שוב לתפקיד?
אז אתמול ישבתי מול הטלוויזיה וחיכיתי… וחיכיתי… וחיכיתי… ומי לא בא? נכון. לא בנימין נתניהו ולא מי משריו הנאמנים (ואפילו הפחות נאמנים). ביומיים האחרונים הכותרות ותמונות הניצחון של חמאס זועקות מכל עבר. בשעה קשה זו כשאנחנו צופים בבתים שסופגים פגיעות ישירות, כיתה הרוסה בבית ספר שרק יום קודם לכן המה בילדים, כותרות מזעזעות על הרוגים, חיילים מותשים מגנים על המדינה, לינצ'ים ביהודים ועיר שחוותה דו קיום של עשרות שנים – כמו לוד – בוערת משנאה, דווקא בשעה זו אנחנו צריכים את אותם פרצופים על המסך. שירגיעו אותנו, שיאיימו על האויב, שיתנו לנו להבין שמישהו כאן יודע מה הוא עושה, או לפחות מנסה.
אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשיונית לוי ספרה לאחור לקראת השעה 21:00 זה קצת הרגיש לי כמו new years eve, אבל ההיפך. דווקא בשעה הקשה הזו כל כך חיכיתי לראות את נתניהו על המסך, מרגיע בקולו הסמכותי ובקסם התקשורתי שיש רק לו. אבל נבחרי העם שנראו על המסך כמה שעות קודם לכן רצים למקלט בכנסת בעת האזעקה בירושלים, כנראה שכחו לצאת משם עד היום.
אבל בסוף נתניהו צץ אלינו מן המחשכים. למה? כמובן, מטח הרקטות על המרכז. כנראה שהתל אביבים שווים יותר מאלו שהצביעו לו בפועל, תושבי הדרום. מה שווים כל ההישגים של ראש הממשלה בתקופה האחרונה (והיו הישגים, את זה אי אפשר לקחת ממנו – כמו הסכמי השלום והחיסונים נגד הקורונה) אם התחושה הנוכחית היא שאין על מי לסמוך, אם ההרגשה היא שכנראה גם כאן איזה שהוא אינטרס נסתר לחוסר שקט. למשל – מי מרוויח מכך שהמאמצים להקמת ממשלת השינוי נעצרו?
אני קוראת לקולגות בעולם התקשורת – זה הזמן לבליץ תקשורתי. אל תוותרו. הפוליטיקאים רדפו אחריכם העורכים רגע לפני הבחירות, עכשיו הגיע הזמן שלכם לפדות את הצ'ק ולעמת אותם עם המציאות. השקט התקשורתי שזעק גם לפני שבועיים, באסון מירון, ממשיך לתוך מבצע 'שומר החומות' ואסור לכם לתת לזה להימשך. ההצהרה של נתניהו ובני גנץ אתמול בערב הייתה מעט מדי, מאוחר מדי ובטח שלא מספיקה. דווקא כעת, כמו בקורונה ששירתה אותו טוב כל כך, צריך לדרוש לפחות הצהרה יומית והרבה יותר מזה – עם גרפים, בלי גרפים, על זה כבר לא נתקטנן.
מיכל זילבר היא שותפה במשרד רימון-כהן ושות' בניהולו של רוני רימון. המשרד מתמחה בייעוץ אסטרטגי, ניהול משברים תקשורתיים ויחסי ציבור
