הם מעלים תמונות לאינסטגרם כדי לצעוק "אנחנו כאן"! אנחנו מיוחדים, אחרים, נבדלים, יש לנו נוכחות אז תראו אותה. בדיוק כמו שלמותג מסחרי יש את ה DNA והבידול שלו, ככה הם מחפשים את הבידול והייחודיות שלהם ואותו הם מבקשים להעצים ולהגדיל דרך הרווחים שהם יוצרים. למשל,  הקונדיטורית הצעירה,  אור שפיץ, היא דוגמא נהדרת למי שזיהתה את הכוח שיש לפלטפורמת האינסטגרם כדי למתג את עצמה. את הקריירה שלה  היא התחילה ממיתוג עצמי באינסטגרם. היא הייתה מבין חלוצות המדיה, שהבינו את הכוח שיש לו ליצר תהודה וסביב זה היא בנתה במו מוחה היצירתי את המותג שלה ובגיל 23 הפכה לאחת הקונדיטורית המבוקשות בישראל. מספיק לעבור ברחוב בוגרשוב כדי לראות את התור המשתרך  מחוץ לקונדיטוריה הורודה שלה.

האנשים שעומדים בתור מבקשים לרכוש את העוגות שלה, לאו דווקא בגלל שהן הכי טעימות  אלא בגללה. בגלל שזה של אור שפיץ. מבוגרים, בני נוער וילדים יודעים להעריך את המאמץ שהיא משקיעה בטיפוח המותג שלה. הם מעריכים את הקשר האישי שהיא יוצרת דרך הרשת, את השיתופים שהיא עושה ומעודדת, הם לומדים דרך הרשת על העבודה הקשה שלה בעיצוב העוגות, היא משתפת במתכונים, היא מכניסה אותם לא רק למטבח אלא גם לחיים הפרטים שלה, לבן הזוג, להורים לחברים. בכל ראיון איתה היא חוזרת ומדגישה שבזכות הכסף שהיא הרוויחה ממכירת העוגות היא עיצבה מטבח ורוד, רכשה מוצרים טובים לעבודה השוטפת, קנתה רכב ורוד – היא ממותגת כולה בורוד וכו'… לצד זה שהכסף מקנה לה חיי רווחה, הוא משרת אותה היטב לחיזוק המותג והיא מבינה את זה יותר מהרבה בעלי עסקים אחרים, שנמצאים בשדה הזה כפול זמן ממנה.

המעבר לעולם העסקים פוגש אותנו לא רק בעולמות האזרחיים אלא גם בעולמות הצבא. כשאני שירתתי בצבא עשיתי את זה מתוך אידיאולוגיה וערכים ציוניים פטריוטיים. רציתי לשרת ביחידה קרבית כי זה העניק לי משמעות וערך, לא הייתה שאלה של האם כדאי ואם היא עלתה היא עלתה ביחס לתפקידים אחרים שהציעו לך, שגם הם נבחנו ביחס לערכים שהם מקנים.

היום בני נוער שואפים ללכת ליחידות הסייבר כי הם יודעים שהערך שזה יקנה להם הוא כלכלי, גם במהלך השירות הצבאי הם ירווחו יותר ובטח ובטח לאחריו, כשהם יצאו לשוק התעסוקה וישתלבו בחברות הייטק. הדיבור בקרב בני הנוער סביב השירות הצבאי נע הרבה פעמים סביב כסף, אני שומע אמירות כמו "פרייר מה אתה משרת בקרבי ומרוויח רק כמה מאות שקלים, לך ליחידת 8200 ותרוויח הרבה יותר" מי בזמנים שלנו דיבר על השירות הצבאי במושגים של מקום עבודה? במושגים של רווח או הפסד כלכלי? כך גם ביחס לעולמות ההתנדבות, לצד בני הנוער שמתנדבים בקהילה או חברים בתנועות נוער יש רוב שמרים גבה כשהוא מתבקש לתת מהזמן שלו מבלי להרוויח על זה כסף. הזמן שלהם מתומחר וזה נראה להם לגיטימי לחלוטין.

הדור הדיגיטלי נולד עם המדיה ביד ומבין את הכוח שלה, אין להם בעיה להסתגל בכל פעם מחדש לפלטפורמה חדשה ולהשתלט עליה. להיפך, ככל שצצות יותר פלטפורמות ככה הם מבסיסים  את מעמדם כשולטים בה ומשאירים לדור שלפניהם אבק מאחור, הם יודעים לנצל היטב כל פלטפורמה כדי לקדם את היצירתיות שלהם, הכישרון ובעיקר את עצמם.

אני פוגש לא מעט בני נוער שמרווחים פי כמה וכמה מהוריהם, אני פוגש גם את ההורים שלהם, שחלקם מגיבים לזה בהשלמה וחלקם בהתנגדות, יתכן שכוחות האגו הם אלה שפועלים כאן או הפחד שההצלחה העסקית תגרום להם לדלג על השלבים "הנורמטייבים" שהציבה החברה או בקיצור, שהם יעזבו את בית הספר, כפי שאופיר גולדמן העז ועשה. ויש גם את אלה שמבינים את הפונטציאל הגלום, מבינים את הכישרון והיכולת של ילדיהם לממש את עצמם ולהרוויח כסף ומשתפים איתם פעולה עד כדי שהופכים להיות הסוכנים שלהם.

כשאנחנו בוחנים את הכוח שיש לכסף להזיז בני נוער, אנחנו מבינים שהוא גדול, אבל בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, הכוח הגדול הוא לא בכסף כמו במשמעות שהוא מייצר עבורם. הם לא יעשו הכל בשביל כסף, הם יעשו את מה שהם נהנים ממנו, את מה שגורם להם לתחושה של הצלחה וערך עצמי, הכסף עבורם הוא אמצעי לחיזוק האני עצמי המובדל שלהם, כך שבסופו של דבר מי שיפנים את העבודה שהמוטיבציה של בני הנוער היום היא להיות מותג, להיות נבדלים מאחרים וייתן להם את הקרקע הנכונה להצמיח את אותה נבדלות יוכל לגרום להם לנוע. לא מפתיע שבכל המחקרים בנושא עתיד שוק העבודה אנחנו מגלים שבני דור ה Z מחפשים מקום עבודה שיביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם ובעדיפות להתפרנס מתחומי העניין שלהם והתחביבים שלהם. מקצועות שנולדו בעשורו האחרון כמו גיימרים, כוכבי רשת, יוצרי תוכן לא הולכים להיעלם אלא רק להתפתח ולהתחזק.

אז נכון, גם בדור הנוכחי כסף לא גדל על עצים ומעטים ההורים שעובדים בחברת חשמל כך שאת האור בחדר עדיין נדרוש מהם לכבות, אבל הדור הזה, בניגוד לדורות הקודמים מבין ויודע לאמוד את ערך שעת העבודה שלו ולדרוש תמורה בעדו מבלי להתבייש. הדור הזה מבין שאם לא טוב במקום אחד אפשר לנוע למקום אחר ושם למצות את הכישרון, היכולת והתמורה. הדור הזה לא פוחד לנסות ולא רואה בכסף מילה גסה. להיפך, הוא רואה בכסף מקפצה להישגיות. הדור הזה מבין מהו שפע לא רק ברמה החומרית, אלא ברמת  התודעה.  הם חושבים שפע, הם רוצים שפע, הם מוכנים לעבוד קשה בשביל שפע.

כסף תמיד היה מנוע לתנועה, אצל כל אדם באשר הוא. האם בכל מחיר? התשובה היא כמובן, שלא. כסף בלי משמעות לא יצליח להניע אף בן נוער או מבוגר לאורך זמן. כאשר מאחורי הכסף שהם הרוויחו עומדת משמעות, כלומר, הוא הגיע כתוצאה מעבודה קשה, מהערכה של הציבור אל מה שעשית, אמרת, פעלת וכו'… הערך שלו עולה.

לא סתם נוהגים המבוגרים לומר לילדים, כשתרוויח כסף בעצמך, תבין את הערך שלו. אנחנו חיים בזמן שבו הכסף מקבל משמעות וערך גדול גם אצל המבוגרים, כולנו רודפים אחרי הכסף, שואפים לעבוד פחות ולהרוויח יותר ואחר כך מופתעים שאלה הם גם הערכים של בני הדור הזה. המסר הוא שכסף זה לא דבר רע אם יודעים לתעל אותו למקום הנכון. כסף לא בא במקום לימודים, חברים או כל דבר שקשור בגיל הנעורים, הוא יכול לבוא כתוספת אם בן או בת הנוער ידעו להתשמש בעצם היותם כאלה ולמנף את זה למקום של רווח כלכלי, חברתי, עסקי ובכלל למקור גדול לעצמאות הנחשקת בגיל הנעורים ובכלל בחיים.

אל תפחדו מזה שהם רוצים להרוויח כסף, להפך, נצלו את הרצון הזה ללמידה משותפת לאיך עושים מהכישרון שלהם כסף שאותו ניתן להשקיע להגדלת החלומות והמיתוג שהם".

את "להניע נוער" תוכלו להשיג בהוצאת ספרי ניב וברשתות הספרים הנבחרות.