כשהציבור הישראלי מציין שנתיים למגפה ודור 5 לווריאנטים, נדמה שיש גרף שבו ככל שהווריאנט מסוכן יותר כך הציבור הישראלי מתעלם מהאזהרות לגביו. כשבנט זועק שמערכת הבריאות לא תעמוד בכך, הציבור הישראלי אדיש, מתעלם ומנסה להמשיך את חייו הרגילים עד כמה שניתן.

אם נשווה את המצב לקמפיין מסחרי נגלה שלמרות ההשקעה העצומה בפרסום, עם שלל קמפיינים שנערכו בשנתיים האחרונות – הציבור לא קונה את המוצר. קרי, את החיסונים או סתם עמידה בהנחיות.

במקביל לפעולות של משרדי הממשלה יש יקום מקביל ברשתות החברתיות שבו נאמרים שלל דברים – מפייק ניוז ועד חוסר הבנה של המותר והאסור לגבי ההנחיות החדשות. התקשורת סיקרה ללא הרף את הבלבול שחש הציבור לגבי הנהלים החדשים ועדיין – איש לא מסביר לו בצורה פשוטה מה הוא מתבקש לעשות ומה לא. מה מותר ומה אסור.

כשברשתות החברתיות מתייחסים לאומיקרון כאל וירוס “קל” (רק איש לא מסביר מה המשמעות הגופנית של “קל”) – המדינה מפסידה כי המדינה נתפסת “היסטרית” וכידוע, לא מתייחסים ברצינות ל”היסטרים”.

לכן, על ממשלת ישראל והעומד בראשה לעצור רגע להבין מה השאלות שהכי מטרידות את הציבור?

מה הציבור רוצה לדעת ולהבין?

איפה עובר הכשל בין המידע האמין שהצטבר עד כה ממחקרים רציניים להעברתו לציבור?

רק אז ועם חידוד מסרים נכון ומדויק, ניתן לצאת לקמפיין עם פנייה מושכלת לציבור. כי אם נמשיך באותה דרך, שכבר הוכחה כלא יעילה – לא נגיע לשום מקום.

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, בעלים של “הרש תקשורת ואסטרטגיה”