לאחר שהמתלוננת נכנסה אל תוך בית הוריה, המשיך המשיב להכותה באמצעות ידיו בכל חלקי גופה. לאחר מכן אמו של הנאשם והאישה באו אל ביתם של הנאשם והמתלוננת וכאשר נכנסו אל הבית, תקף הנאשם שוב את המתלוננת – בעט בה, היכה אותה באמצעות מקל של מטאטא, הפיל אותה על הרצפה, ובעט בה בחוזקה בעודה שרועה על הרצפה.

כתוצאה מהמכות נגרמו לאישה חבלות של ממש כולל שבר ביד, והיא נדרשה לטיפול בבית חולים. אלא בית המשפט השלום החליט לבטל את הרשעתו בפלילים של הנאשם ולהסתפק בעבודות לטובת הציבור, זאת, לפי הכרעת הדין, מאחר והדבר עלול לפגוע בסיכוייו לקבל רישיון רפואה.

המדינה לא הסכימה לוותר. בכל זאת, אלימות קשה שכל אחד אחר היה נכנס בעתיה לכלא. היא הגישה ערעור על ההחלטה וקיבלו את מבוקשם: השופטים יואל עדן, גד גדעון וגאולה לוין קיבלו בפה אחד את הערר וקבעו את הברור מעליו – כי האלימות של הנאשם מבטאת את הזלזול וההתייחסות המזלזלת שלו לכבוד העצמי של רעייתו, לזכותה הבלעדית על גופה, וככלל לאיסור המוחלט לפגוע בגופה.

"הימנעות מהרשעה בנסיבות הקשות המפורטות לעיל, של ביצוע העבירות החמורות הללו, אינה מאפשרת העברת המסר המוקיע והמגנה את ביצוע העבירות", כתב השופט עדן, שהתייחס גם לעניין העסקתו של הנאשם כרופא. "יוצא אני מנקודת הנחה כי קיים סיכוי, אולי אף גבוה לכך, שיהיה בהרשעה כדי לפגוע בשיקומו של המשיב, כמו גם באפשרויות תעסוקתו, ואף להביא לכך שאולי יהיה לו קושי של ממש לעסוק במקצוע אשר הוא למד משך שנים, רפואה. יש להותיר את ההכרעה בשאלה אם למרות ההרשעה יש לאפשר לו לעסוק במקצוע הרפואה, אם לאו, בידי הגורמים הרלוונטיים אשר יפעילו את שיקול דעתם… יש להניח כי על גורמים אלו יהיה לשקול, בין היתר, האם ראוי הוא כי אדם אשר היכה את רעייתו, וחבל בה כה קשות, עד כי שבר את עצמותיה, והביאה לצורך לקבל בבית חולים טיפול מידי רופא במסגרתו בוצע שחזור וגיבוס, ישמש הוא עצמו כרופא אשר מתפקידו יכול ויהיה לטפל במקרים שכאלו".