במה הורשע: חטיפה, שתי עבירות אונס בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס

מתי הורשע: שנת 1999

מה הוא עשה:

שלמה אנס באכזריות את לינור אברג'יל, מי שהייתה מלכת-היופי של ישראל ונבחרה לאחר מכן גם כ"מיס-עולם", כשהיתה בת 18.

שלמה, שעבד כסוכן נסיעות בעיר מילאנו שבאיטליה, הציע לאברג'יל להסיעה ברכבו לרומא, על מנת שתוכל להגיע לטיסה מוקדם בבוקר. זאת לאחר שככל הנראה הונה אותה להאמין שאין טיסות אחרות ממילאנו עצמה, ושאין לה אפשרות להגיע לטיסה המדוברת ברכבת. במהלך אותה נסיעה, תקף אותה מינית באכזריות. הוא הכריח אותה להתפשט, תוך שהוא מאיים עליה בסכין, ואז אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. לאחר מכן קשר אותה בחבל בידיה, הדביק נייר סלוטייפ על פיה, סטר לה בפניה ותקף אותה שוב. שוב אנס אותה ושוב ביצע בה מעשה סדום.

בהמשך ניסה לחנוק אותה בידיו ובשקית ניילון, עד שלפתע פסק ממעשיו, ביקש סליחה, השביע אותה שלא תספר לאיש על מה שקרה, ואז הסיע אותה לתחנת הרכבת במילאנו, שהייתה ממש בקרבת מקום. משם נסעה אברג'יל ברכבת לרומא. טרם הנסיעה הספיקה אברג'יל להתקשר לאימה ולחבר שלה בישראל ולספר להם את אשר אירע.

להגנתו טען שלמה כי קיים יחסי מין עם אברג'יל בהסכמתה החופשית וביוזמתה יומיים לפני האירוע בביתו, זמן קצר לאחר שהכירו. בית המשפט דחה את גרסתו וקבע כי "הגנתו זו של הנאשם הוכחה כשקרית, בדויה, ופרי דמיונו, לא רק על- סמך עדותה של המתלוננת, אלא גם על סמך ראיות חיצוניות עצמאיות ובלתי תלויות במתלוננת".

העונש שקיבל: 16 שנות מאסר בפועל ו-4 שנות מאסר על תנאי.

מדברי השופטים:

• "כמי שיושבים בהרכב פשעים חמורים, השומעים דרך קבע תיקים מסוג זה, יכולים אנו לומר, שהמקרה דנא הוא אחד מהמקרים החמורים ביותר שבאו לפנינו, הן מבחינת נסיבותיו כשלעצמן, והן מבחינת הפגיעה במתלוננת". כך כתבו במעמד גזירת עונשו של שלמה השופטים נתן עמית, עדנה קפלן-הגלר ויעקב שמעוני.
• "הנאשם מעל באמונה של המתלוננת; ניצל את תמימותה; הוליך אותה שולל; ניצל את העובדה שהיא בארץ ניכר, ושתוך כמה שעות תטוס חזרה לארצה; הוביל אותה בכחש למלכודת במקום בודד, ואז תקף אותה וחמס את גופה בכוח הזרוע והסכין לשם סיפוק תאוותיו המיניות. הנאשם ביצע במתלוננת, פעמיים, מעשי אונס ומעשי סדום, בצורה גסה, בזויה, ומשפילה שאין חמורה ממנה. הנאשם, בנסיבותיו של מקרה זה, חילל את גופה של המתלוננת באלימות בהמית ממש".
• "הנזק שהוא גרם למתלוננת הוא נזק שלא יימחה" הוסיפו השופטים, "המתלוננת נפגעה בגופה ובנפשה, בכבודה ובשמה, והושפלה עד עפר; אין לי ספק, שהטראומה שהיא עברה לא תישכח על- ידה כל ימיה. על כל אלה יש להוסיף, שפרסומה כמלכת- יופי ופרסום הפרשה, יגרום למתלוננת, למרבה הצער, שגם אחרים יזכרו את מה שעבר עליה, ובכך הנזק והסבל שנגרמו לה, יגדלו עוד יותר".
• "המעשים שהנאשם ביצע במתלוננת פגעו בה גופנית ונפשית בצורה קשה" המשיכו השופטים, "לאחר שובה ארצה היא נזקקה לטיפול פסיכולוגי במשך תקופה ארוכה. כפי שהעידו אימה של המתלוננת, והחבר שלה, המתלוננת פחדה במשך תקופה ארוכה לצאת מהבית; להישאר לבדה; לנסוע במוניות; ולצאת לבלות. גם פרסום הפרשה בכלי התקשורת הישראליים ובעולם כולו, גרמו למתלוננת חשיפה כואבת, שלא תימחה במשך שנים, ואולי לעולם לא. גם כשהמתלוננת העידה בפנינו, התרשמנו כי מה שעבר עליה היה ליל סיוטים ארוך, שצלקותיו נותרו עמוק בנפשה".
• "אי-אפשר שאסיים פסק דין זה, מבלי לומר כמה מילים נוספות שבעיני הן חשובות עד בלי די" הוסיף השופט שמעוני, "לכל מי שמתלוננת על שאנסוה, מגיע שהחברה תיתן כבוד. הן לא דבר קל הוא להיות חשוף לחקירות מבישות ופולשניות, לחוויה חוזרת של אירוע טראומטי ולחשיפה, והעיקר לסיכון כי לא תמיד תהיינה די הוכחות כדי להרשיע את הנבל. דרושים לכך אומץ רב ויכולת התמודדות עם מצבי לחץ קשים. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כשמדובר במתלוננת שהיא דמות ציבורית, ושהיא אישיות תקשורתית מהדרגה הראשונה".
• "ראויה היא לינור להערכה ולשבח" סיכם השופט, "על שלא החרישה ולא היססה להרים קול זעקה. בעמידתה האיתנה, נחישותה ומאבקה, הוכיחה לינור, את מותר האדם, את אותו צלם אלוקים, שהנאשם, להבדיל ממנה, השחית".