אלא שהחיים הציבוריים בחדרה כנראה היו מורכבים עבורו. הוא חבר לקבלן בשם שמואל (סמי) לוי, שבעברו מילא מגוון תפקידים בעירייה כולל תפקיד ממלא מקום ראש העיר, ובעזרת הקידום שלו ניצח את הבחירות של 2013, לאחר הפסד ב-2010 לחיים אביטן.

מאותו יום הפך לוי לבן בית בלשכת ראש העיר. גנדלמן שידע למי הוא חייב את המשרה ודאג לשמור את לוי מרוצה: הוא טיפל בבקשות שלו, קידם עובדים בעירייה לבקשתו ואף אישר בנייה חריגה באחד מהפרויקטים שלו. הוא ידע היטב כי מדובר בקשר פסול, אך בשום שלב לא הצהיר על כך או חתם על הסכם ניגוד עניינים (שפוסל אותו מלדון בענייניו של לוי) בפני היועצת המשפטית של העירייה.

מחיקות ביומן והודעות סודיות

ברגע שמגדל הקלפים התחיל להתמוטט, גנדלמן כבר לא התמודד עם זה כמו קצין בכיר אלא כמו אחרון העבריינים. ביודעו כי אין דרך להסביר את מעשיו, הפסולים הוא ביקש מנהגו לעדכן את לוי כי עובד עירייה העיד במשטרה על הקשר ביניהם, עוד לפני שנעצר לראשונה במהלך חודש יוני 2018. אבל זה לא נגמר כאן.

חצי שנה לפני המעצר, התקבלה בעיריית חדרה בקשת חופש מידע לגבי יומנו של ראש העיר. גנדלמן ומנהלת לשכתו סיכמו למחוק חלק מהפגישות שקיים עם לוי, ולמבקש היומן הועבר פלט כוזב. מנהלת הלשכה, ששיתפה פעולה עם העבירה, תחתום על הסדר טיעון וכנראה תצא בזול. גם הנהג שהעביר את ההודעה ובעצם לקח חלק בשיבוש החקירה, צפוי לעמוד לדין.

מאז המעצר והחקירה הפך גנדלמן לחיה נודדת מבחינה פוליטית. הוא הודח מ"יש עתיד" של יאיר לפיד, אבל הצליח להקים רשימה עצמאית ולשמור על ראשות העיר חדרה עם 41% בבחירות המקומית. בהמשך חבר לליכוד, אך עזב אותו יחד עם גדעון סער (שבו תמך עודב-2019) לטובת "תקווה חדשה".

כעת צריך להתמודד גנדלמן לא רק עם ההחלטה הסופית על כתב אישום נגדו אלא גם עם הבקשה של היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, לבחון את השעייתו. אני די בטוח שצביקה גנדלמן של 2001 לא היה מחכה להחלטה כזאת אלא מנסה להראות שגם אם קרתה תקלה נוראית אפשר עדיין לתקן אותה. והצעד הראשון הוא לקיחת אחריות.