עופר מקסימוב בעת משפטו צילום: פלאש 90
מה לא נאמר, סופר וצולם על הסיפור המטורף של עופר מקסימוב. האיש שלמענו התרחשה המעילה הכי גדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל. זה שאולי לא ייזכר כעבריין מטיל אימה או נועז במיוחד, להיפך. אבל כמה גדולים שלא היו, אין עבריין אחד שיכול לבוא ולהגיד: אני עופר מקסימוב דפקתי את הקופה והבאתי לקריסה של בנק בישראל. ואז מה אם לא נשאר בידיו שקל לאחר מכן.
למה? כי לעומת העבריינים אחרים שעליהם כתבנו עד כה ששלטו בעניינים ביד רמה, מקסימוב ביצע את מרבית העבירות כמכור. גם את הכסף לא השיג בעצמו אלא דירדר את האישה הקרובה אליו בחייו – אחותו אתי אלון, שגנבה יותר מ-250 מיליון שקלים מהבנק למסחר שבו עבדה, כדי לכסות את חובות ההימורים שצבר ואת אורח חייו הראוותני.
הילד הנבחר
עופר מקסימוב נולד למשפחה חצי בוכרית- חצי פרסייה, לאבא אביגדור ואמא רחל. הדגש על המוצא של המשפחה חשוב, כי הוא זה שסלל את כל הדרך למעילה הגדולה.
מקסימוב גדל במשפחה פטריארכלית, שבה הוא כבן יחיד ובכור לשתי אחיות (אתי ומיכל), היה מאז ומתמיד מספר אחת. לכן, האחיות הרגישו שהן חייבות לרצות את עופר תמיד, וזו לא הייתה רק תחושה.
במשפט סיפר האב אביגדור שאמר לאתי בצורה ברורה כל החיים: "את תמיד תהיי ממושמעת לעופר". מקסימוב זה שירש מאביו את חנות הירקות שהייתה בבעלותם בחולון, נשאב להימורים עם האב שכבר היה מכור שנים.
בראיון שנתנה רחל מקסימוב לגיא פלג סיפרה שאביגדור היה מכור עוד בימים שהילדים היו קטנים: "יום יש לך לקנות מטרנה לילד, יום אין. אתה כל שנה עובר בית". זמן קצר לאחר אותו ראיון, ביולי 2016, נפטרה רחל מסרטן ולא זכתה לראות את בתה אתי משתחררת מהכלא.
בכיתה י"א הכיר עופר את יפה בתנועת השומר הצעיר. "עופר היה הילד הכי חנון, כל היום רק סביבי" סיפרה יפה. כעבור 4 שנים, כשעופר עוד חייל, השניים התחתנו. בתחילת חייהם כזוג נשוי ליפה לא היה מושג מה באמת קורה מתחת לפני השטח, סיפור האהבה שלהם היה מבחינתה חזק מהכל. היא הרי זכרה את עופר הילד הטוב מהשומר הצעיר. לשניים נולדו ארבעה ילדים וכל הזמן הזה, בעוד יפה מנהלת משק בית, עופר נשאב יותר ויותר להימורים. בשלב מסוים נכנס כל כך עמוק פנימה, עד שהפך ללקוח "פרייבט" – כזה שמהמר בסכומי עתק, מול הקזינו. לימים סיפרה הבת של עופר, נואל, שאפילו את מתנת הבת מצווה שלה, על סך 11 אלף שקלים, הוא לקח להימורים.
ההסתבכות הגדולה
הדברים מתחילים להסתבך בשנת 1994, כשעופר קושר את אחותו, אתי אלון, סגנית מנהלת מחלקת השקעות בבנק למסחר, לסייע לו בפירעון חובות ההימורים שלו לגורמים בשוק האפור. אלון, שחונכה כל חייה לא להגיד "לא" לנסיך של הבית, מוצאת את עצמה בתוך מערבולת שתהרוס לה ולמשפחה שלה את החיים.
בשלוש השנים הראשונות הייתה אלון מפקידה בידי אחיה המחאות בסכומים שונים המשוכים על חשבונה הפרטי בבנק. המחאות אלה שימשו כהמחאות ביטחון, כלומר מקסימוב היה מפקיד אותן בידי נושיו, וביום הפירעון היה משלם ומשיב את הצ'ק שלא נפדה לאלון.
ב-1997 הבינה אלון שאין ביכולתה לכסות את יתרת החובה הגדולה, בגובה מאות אלפי שקלים, שהצטברו בחשבון שלה. באותו הזמן החל מקסימוב לפרוע כמעט מדי יום המחאות מחשבונה של אלון בבנק.
במרץ אותה שנה ביצעה את הגניבה הראשונה שלה מחשבון של לקוחת הבנק. מאותו יום למשך חמש שנים, המשיכה אלון לגנוב כספים מלקוחות הבנק, שרבים מהם היו ניצולי שואה, ולהעביר את הכסף אל אחיה, המהר הסדרתי, שהפך לבנק של ארגוני הפשיעה באותם ימים.
במהלך כל אותה תקופה דואג מקסימוב להפעיל מניפולציות רגשיות על אלון, שבין כה וכה הרגישה מחוייבת אליו. למרות שהוא מפסיד עשרות אלפי שקלים ביום, מקסימוב ממשיך לשמור על ארוח חיים ראוותני.
הבועה מתפוצצת
ב-25 באפריל 2002, כשהיא משאירה שני ילדים קטנים בבית, החליטה אלון שהיא לא יכולה לעמוד בזה יותר והגיעה להסגיר את עצמה במשרדי מחלק ההונאה של מחוז תל אביב. בסך הכל גנבה כרבע מיליארד שקלים. המעילה גדולה שנעשתה בתולדות המדינה. עם היוודע הדבר, הגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפירוק הבנק.
מקסימוב מצידו, שהה באותו הזמן ברומניה, מקום ההימורים האהוב עליו. לשם נסע לכסות את חובותיו לשוק האפור, כאשר בפועל רק הגדיל אותם.
את הטיסה לרומניה שילם על סמך עירבון שנתנה לו אלון מחשבונה האישי, על סך 10.5 מיליון שקלים – זו הייתה גם הפעם האחרונה שסיפקה למקסימוב כספים.
אם גם אחרי שהסגירה את עצמה, סברה אלון שהיא מגנה על אחיה, החל המשפט והיא הבינה כמה היא לבד. תחילה סרב מקסימוב לשתף פעולה ולא רצה להעיד במשפט של אחותו. ברגע האחרון התחרט והפתיע את כולם בגרסה שבה הטיל את כל האשמה לגניבה עליה.
סנ"צ (בדימוס) עו"ד יאיר רגב, לשעבר ראש מפלג החקירות של היחב"ל, שעמד בראש צוות החקירה של הפרשה, סיפר ל-ynet: "עופר טען כי הוא היה בטוח שכל כספי הגניבה הם כספים שלקוחות הבנק הסכימו להלוות מרצון לאחותו, וציין שהוא החזיר לה את כל הכסף שקיבל ממנה, וכי הוא מתפלא על שאין לכך זכר ספרי הבנק. במהלך החקירה אספנו ראיות לכך שכספי המעילה נועדו לא רק כדי להשיב את חובותיו של מקסימוב, אלא גם כדי לממן את אורח חייו הפזרני והראוותני".
לימים סיפרה בתו של מקסימוב, נואל, שבמשפט גילתה עד כמה אבא שלה היה אגואיסט. לדברים אלה הצטרף בזמנו גם השופט המחוזי שלי טימן שכתב בפסק דין: "מקסימוב אינו אלא גנב, חסר כל מצפון ושלפן שקרים, אשר ניצל בציניות את אחותו ואת לקוחות הבנק למסחר".
יוצא בשלום
מקסימוב נידון ל-17 שנות מאסר ולקנס של שלושה מיליון שקלים. במהלך המאסר השתקם מקסימוב וביחס ישיר להתנהגותו בכלא יצא ל-250 חופשות במהלך 13 שנה. למרות שהתגרש עם כניסתו לכלא, המשיך בפועל לחיות עם גרושתו וילדיו. במקביל היה מתייחד עם בת זוגו הרומנייה, שהייתה מגיעה במיוחד מרומניה לישראל.
לעומת מקסימוב, אלון נותרה בודדה מהרגע שנכנסה לכלא ועד אחרי שחרורה. בעלה שלומי התגרש ממנה, נישא מחדש, וילדיה ניתקו עמה קשר. ביום שחרורה – איש לא חיכה לה. אלון יצאה לכלום ומקסימוב למשפחה גדולה, אוהבת, שסלחה לו. כמעט כמו שהתרגל לפני הכלא.
