חיים רמון עשה זאת שוב. האיש שכמעט כל דבר שנגע בו קרס, התפרק או פשט רגל, מצליח לעשות כותרות גם אחרי שנים שבהן נדחק מאזורי קבלת ההחלטות אל השוליים האפרוריים. ואיך לא, כשמודבר בכסף, רמון איכשהו תמיד משתחל לעסק מפסיד בעסקה לא ברורה, שהסוף שלה אינו ממש ורוד.
במסגרת מה שנקרא "הדלפת מסמכי פנדורה", נחשפו מסמכים שקושרים את שר המשפטים לשעבר ועבריין המין המורשע רמון לרכישת חברה מפסידה מידי לא אחר מאשר מרטין שלאף. כן, אותו טייקון אוסטרי שנחקר בישראל בתיקי אריאל שרון. על התחקיר היו אמונים יותר מ-600 עיתונאים מ-117 מדינות, כשאת הצד הישראלי בו חקרו העיתונאים דניאל דולב ואורי בלאו. בין 12 מיליון המסמכים שהודלפו מחברות שנתנו שירותי נאמנות והקמת חברות במקלטי מס, נמצאים מסמכים רבים שקושרים ישראליים לפעולות הללו.
זה סיפור מלון פנטסטי שמוקם במפרץ ציורי במונטנגרו, ביגובה ביי, וחוברים לו כל החברים הישנים. רמון נכנס לתמונה לאחר שרכש באמצעות חברה שהקים בקפריסין (עם איש העסקים מני ויצמן שעמו הוא מסובך ונתבע גם בפירוק של קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב). לשם מה הוקמה החברה? כדי לקנות חברה במונטנגרו עם תכנית לפרויקט תיירותי גדול, שבקושי התקדם בעשור שלפני כן. אלא שהבעיה האמתית היא שרמון ו-ויצמן, איש עסקים מוכר ומצליח בתחום המלונאות באירופה ובישראל, קנו את החברה למרות שהיא שקועה בחובות של 50 מיליון אירו, כשהשטח ששייך לה הוערך על ידי שמאי בפחות משלישי מהסכום הזה. הגיוני סה"כ, לא?
רמון כמובן הכחיש בכל תוקף שהפך לאיש קש של מרטין שלאף, אלא שהמסמכים מגלים שהמיליונר האוסטרי אולי מכר את החברה, אך היה יכול לקנות אותה בחזרה בסכום מגוחך והמשיך לממן את ההפסד התפעולי שלה, שנע סביב 400 אלף יורו בשנה. עוד סוכם כי אם רמון יצליח למצוא צד שלישי שירכוש את את היהלום המונטנגרי שלו. במקביל הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות מצוין וכתב מכתבים לבנק כדי לעשות תספורת לחוב. חלקם של ויצמן, לפי הודאתו בפני, ואישה סרבית נוספת
בסופו של דבר זה הצליח, כשחברה בשם הידרה מאבו דאבי הסכימה לרכוש את החוב של החברה הקפריסאית של רמון תמורת 13 מיליון יורו. הבנק נאלץ לוותר על 30 מיליון מהחוב כדי לצאת עם משהו. גאונות פיננסית או יכולת, אם תובפיו לכך את שלל הישראלים האחרים שהסתבכו בפרשה, כולל חבר הכנסת והמועמד בעיני עצמו לראשות הליכוד, ניר ברקת (שהסתיר למי העביר את הנאמנות על מניותיו כשמונה לתפקיד ראש עיריית ירושלים), או המיליארדר בני שטינימנץ (שניסה להבריח מיליארד יורו לאיי קוק בשעה שעמד לדין, ותבינו שגם מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על ההתנהלות של נבחרינו וצמרת הקהילה העסקית היא אפס לעומת מה שקורה מתחת לפני השטח.
אבל בעוד אצל השניים האחרים מדובר בעיקר בניסיון הבריח כסף שיש, אצל רמון, כמו אצל רמון, אלו תמיד עסקי אוויר שאיכשהו מתפקששים.
רמון: טענות אבסורדיות
רמון בתגובה מפורטת כמובן הכחיש הכל, וטען כי קידם את הפרויקט בעבודה מול הממשל במונטנגרו. מעבר לזה, הוא דחה את המסקנות אליהן הגיעו עורכי התחקיר ואמר כי:"כל פעולותי ללא יוצא מן הכלל היו מיועדות לקידומו של הפרויקט. ההאשמה האבסורדית ביותר היא שהועבר כסף מביגובה ביי לטובת מטרות שאינן משרתות את טובתו של הפרויקט. זה מעולם לא קרה. אציין גם כי כל ניהול הספרים והפעילות הפיננסית של DLN.RM בוצעה בידי פירמת רואי חשבון ודווחה כנדרש לרשויות הקפריסאיות. מעבר לדברים אציין כי DLN.RM היא חברה פרטית המנוהלת כחוק ואין לי עניין לחשוף את פעילותה או את המו"מ העסקי שהיא מנהלת, גם לא כדי להסיר ספקות העולים מהשאלות שהועברו. אסיים בכך שהטענות העולות מבקשת התגובה חסרות בסיס, דימיוניות וחסרות קשר למציאות".