מכירים את זה שחשבתם שנפטרתם מאדם לא רצוי אחרי שלא שמעתם ממנו כמה חודשים, ואז פתאום הוא חוזר? אז קורונה. קורונה היא האקסית המטורפת והאובססיבית שלא מרפה, הבן אדם שלא דיברת איתו מאז כיתה ד׳ ובכל זאת שולח לך הזמנה לחתונה ומצפה שתגיע. הקורונה היא המוקדנית הנודניקית מקבר רחל, שאלוהים יודע איך השיגה את הטלפון שלך, הקורונה היא… טוב, הבנתם את הנקודה.
כמו כל הדוגמאות למעלה, גם הקורונה היא בלתי נסבלת, ועכשיו היא שבה בסערה למחוזותינו, לאחר טיול קצר מסביב לעולם שנגרר להודו, איזו קלישאתית.
הפעם, הגיעה הקורונה באופן כמעט אקסקלוסיבי לבנימינה, העיר האדומה הראשונה בישראל מזה שלושה חודשים. בגלל שאני הרפתקן וגם בגלל שאמכור כליה בשביל אייטם טוב, החלטתי שאין הזדמנות טובה מזו לבקר בעיר הרדומה, סליחה, אדומה, ולהבין איך המציאות החדשה ישנה משפיעה על החיים במקום.
האמת? קשה להבחין שמשהו שונה באחות החורגת והמכוערת של זכרון יעקב. כשהגעתי, וראיתי שהרחובות כמעט ריקים, הנחתי שזה בגלל המגפה המשתוללת, אבל משיח קצר עם מספר מתושבי המקום נוכחתי לגלות שהגעתי ביום דווקא חזק. בדרך כלל יותר מנומנם פה, הם סיפרו לי. העסקים כרגיל, וכל שלושת החנויות במושבה זוכות לביקורים רבים.
אז איך בכל זאת משפיעה הקורונה על המקום? ״סוף סוף יש פה קצת אקשן״ מספרת לי תושבת המקום, ״הגיעו לפה מספר צוותי צילום היום ואנחנו בהתרגשות שיא! מעולם לא היה כל כך הרבה עניין בבנימינה!״ חייכתי אליה חיוך גדול ורחב. לא היה לי לב לספר לה שתוך שבוע בנימינה חוזרת להיות בסך הכול תחנת רכבת בדרך לחיפה ו״עיר״ ב״ארץ עיר״.
זו סך הכול המציאות בה אנחנו חיים, ובעוד ערים כמו אשקלון או שדרות זוכות ל-15 דקות של תהילה כל מבצע צבאי, בנימינה זכתה מן ההפקר. אין שום סיבה בעולם לדבר עליה חוץ ממגיפה עולמית. כמה אירוני, ככה נכון. אני רוצה להודות לתושבי בנימינה שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ואפילו נתנו לי לטעום קשיו בטעם במבה אדומה, מסתבר שזה דבר שם.
