אלא שהשופט לא הקשה על אנשי המשרד להגנת הסביבה, ושאל אותם מדוע הם מבקשים צו כזה, פחות מיממה אחרי שהשרה הממונה עליהם, גילה גמליאל, התייצבה באולפן ynet וליהגה על החקירה, על החשדות ועל הגורמים שככל הנראה אחראים לזיהום האקולוגי החמור ביותר שחוותה ישראל זה עשרות שנים. לא רק זה, בתוכנית הצינור בערוץ רשת 13 פרסם אמש גיא לרר כי יש ספינה אחת שהיא חשודה מרכזית. אם כבר הכול בחוץ, מה הטעם בהשתקה?

את החקירה מנהלת היחידה הארצית לשמירה על הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה בשיתוף המשטרה הירוקה, והחשש שלהן – על פי הבקשה שהוגשה לבית המשפט – היא משיבוש הליכי חקירה אם ידלפו שמות של חברות ואוניות חשודות, שעברו באזור שמסומן כמוקד הזיהום בתקופה שבה הוא אירע, לפי החשד.

אלא שיכול להיות שהכיוון הוא בכלל אחר. בימים האחרונים הועלתה לא מעט ביקורת נגד המשרד להגנת הסביבה, בעיקר על כך שהיו התראות לגבי הזיהום ולא נעשה שום דבר בשלבים המוקדמים. מהמשרד יצאה אמנם הודעה חריפה שהכחישה כל ידע מוקדם או הודעה שהועברה מאחד מהארגונים שעוסקים בניטור זיהומים בים התיכון. עוד נטען שם כי הקשר היחידי בין המשרד לבין הארגונים היה לאחר פגיעת הזפת בחופים, וזאת במטרה לאתר את מקור הזיהום.

ייתכן כי הבקשה לאיסור פרסום הפרטים היא כדי להימנע כבר בשלב זה מהעיסוק בשאלה ובפרטים של התגובה הישראלית בפרט, וההיערכות הכוללת של המשרד מול איומים כגון זה.

על השאלה האם מי ששפך את הזפת זו אוניה גרמנית טורקית או יוונית, נקבל תשובה מתישהו, ובגדול זה לא מה שבאמת מעניין אותנו. את פרטים לגבי מי, אם בכלל, קיבל את הדיווחים על האירוע ומה הוא עשה ברגעי האמת, השופט ד"ר פלאח לא חושב שכרגע אנחנו צריכים לדעת.