ספילקין אמנם הלכה במסלול הייעודי של מי ששירת בגלי צה"ל, אבל לעומת הרבה בוגרים לפניה לא חששה לעשות צעד שהביא עליה את זעמה של המערכת, כאשר כשבוע לאחר השחרור, פרסמה יחד עם בוגר קורס נוסף אליאב בטיטו, קורס הכנה למעוניינים להתמיין לתחנה הצבאית.

"החלטנו לעשות את הקורס עוד כשהיינו בגל"צ כי לא הבנו איך אין דבר כזה. בדיוק כמו שיש קורס הכנה למודיעין, ולטייס ואפילו ליחידות מובחרות קרביות, אז גם קורס הכנה לגלי צה"ל ראוי שיהיה", סיפרה לארי. "רצינו לתת כוח לאנשים שלא היו שומעים על גלי צה"ל או לא היו מאמינים שיוכלו להגיע לשם – בני נוער מהפריפריה, ממעמד סוציו אקונומי נמוך. ולכן גם החלטנו שבכל הקורסים שנעשה לפחות ברבע מהמקומות הם יהיו בחינם או במלגה עם מחיר סמלי בלבד. פנינו למורים מהפריפריה וביקשנו מהם המלצות לתלמידים שיכולים להתאים לטעמם, וכך הגענו לתלמידים שנכנסו חינם לקורס שלנו וקיבלו כלים שלא היו מקבלים בדרך אחרת", נזכרה.

אבל התגובות הקשות הגיעו דווקא מהקולגות. "כשהוצאנו את ההודעה על הקורס ידענו שתהיה ביקורת, אבל לא דמיינו שיהיה כזה גל", סיפרה ספילקין. "בכירים בתקשורת שהם בוגרי גלי צה"ל לשעבר קראו לנו חוצפנים. זה היה להם נוח כי מבחינתם אנחנו שני ילדים, מאוד קל לצאת עלינו. מי שבאמת דיבר איתנו בפרטי השתכנע".

התוצאות, יש לומר, מדברות בעד עצמן – מאז אותה סערה, ספילקין ובטיטו עשו כבר שני קורסים ייעודיים, כאשר מהקורס האחרון התקבלו כשני שליש מהמשתתפים לתחנה הצה"לית.

בגלי צה"ל מילאה ספילקין את תפקיד כתבת המשפט והמשטרה. למרות שהייתה במשך שנתיים בקשר צמוד עם הגורמים הללו, סיפרה לארי בכנות: "אחת הסיבות שרציתי לצאת מגלי צה"ל הייתה כדי שאוכל לבקר גם את המשטרה. לי יש המון ביקורת עליהם. החל מחוסר היכולת להתנצל כשהפעילות בשטח אלימה מדי, ועד לפעילות הדוברות. צריך לעשות שינוי מהותי שם. זה גוף שלא עשו לו לימוד מחדש מתחילת דרכו ויש כאלה שמאוד שיכורים מכוח".

כחלק מתפקידה, ספילקין מסקרת גם את הגזרה של יהודה ושומרון, מה שהביא אותה פעמים רבות לזירות חמות של פיגועים. בשיחה עם ארי סיפרה על התמודדות עם שכול ומוות והניסיון ואילו שיטות פיתחה כדי לא להפוך לאדישה לדברים. "אפשר לראות בתמונות של היום גיוס את ההבדל בין איך נראיתי אז לאיך נראיתי ביום האחרון שלי בצבא. רואים שעברתי הרבה. כשאתה מקבל בכל שעה תאונות דרכים בטלפון והולך להלוויות ולבקר משפחות שכולות, מחפש את אלה שבוכים בשביל כתבה שאתה עושה, אתה חייב לעשות איזה ניתוק. אי אפשר להישאר רגיש באותה רמה. ועדיין אם אין לך מספיק אמפתיה ויכולת להיות שם איתם – אתה לא תהיה עיתונאי טוב. אבל דווקא ההבנה הזו שאתה יוצא מהבית ויכול להיות שלא תחזור לשם, יש כאלה שהופכים אדישים לזה, אצלי זה נותן משמעות לחיים. אני למשל לעולם לא אצא מהבית בריב, כי שמעתי כל כך הרבה סיפורים על אנשים שזה היה הזיכרון האחרון שלהם מהאדם שנהרג".

זאת ועוד בפרק החמישי של 'המושכים בחוטים'

מגיש: מולי ארי
עורכת: מילה סביטלמן