הרשו לי לא לדבר על הזוגות הפעם, אלא על הפורמט. תוכניות ריאלטי אמורות להביא איזושהי תמורה למשתתפים בה. בתוכניות המוזיקה מתגלים זמרים חדשים, ב"הישרדות" הוי איי פיז מקבלים תמורה נכבדה לכיס, והאנונימיים מתקבלים לחבורת הפליטים שאף אחד לא זוכר היכן השתתפו אבל ממשיכים להיות מוזמנים להשקות. ב"אח הגדול" הזוכה מקבל מיליון שקל ושאר המתמודדים זוכים בתהילה ודיכאונות עד לשארית חייהם.

אז מה בעצם נותנת "חתונה ממבט ראשון" למשתתפיה חוץ ממפח נפש? באהבה הם הרי לא זוכים, את זה כבר הבנו. חוץ מניר והגר ששברו את כל החומות ואשכרה הגיעו עד למעמד של חתונה, אף אחד לא נשאר ביחד לאחר התוכנית. נדמה לי שאפילו הפסיכולוגים היו המומים שהצליח להם עם ניר והגר, כי סיכויי ההצלחה בחיבור שלהם שואפים לאפס.

אז במה יכולים להתנחם שאר המתמודדים? בזה שהם יהפכו לסלבס? הם לא. זמן המדף של פליטי "חתונה ממבט ראשון" הוא מהקצרים בין פליטי תוכניות הריאלטי, כי אין להם מה להציע. מישהו באמת מתעניין באחווה סיטבון? מישהו זוכר את צוקית אשכולי? נו, זו שניסתה לחזור לתודעה בפרק ב"מתחזים" וכולנו שאלנו את עצמנו "רגע… מי זאת?". הא אולי דניס, שנשאר קצת בתודעה תוך כדי העונה הנוכחית, אבל תכף גם הוא לא יעניין איש. אז מה מטרת הפורמט בעצם?

בימים אלה מצטלמת העונה הבאה של ריאלטי החתונות, והפעם מובטח גם ייצוג לקהילה הלהט"בית. האם זה יציל את הפורמט שמתמיד בלאכזב? לא יודעת, מה שבטוח זה לפחות יכניס את הצופה לעולם שאולי פחות מוכר לו – דייטינג בקהילה הגאה. עם יד על הלב, אם לא הייתי יודעת שהעונה הנוכחית תהיה מגוונת יותר, כנראה שאתמול היו נגמרים היחסים שלי עם "חתונה ממבט ראשון".