גל גדות ב"הודעה אדומה"
"הודעה אדומה", עתירת התקציב והכוכבים, צולמה בשיא הקורונה והייתה ההפקה הבינלאומית הראשונה שיצאה לצילומים אז. הסיפור מאחורי הקלעים של הסרט מעניין יותר ממנו – השחקנים עברו לגור במקום הצילומים עם משפחותיהם, וחולקו לקפסולות. הילדים של שלושת הכוכבים חיו בקומונה במשך כמה חודשים, וצוות הצילום לא זכה למותרות של השחקנים ונאלץ להיפרד מהמשפחה בזמן הצילומים. חוויה שנשמעת יוצאת דופן, וחבל שהסרט לא התמקד בה ולא בעלילה ממוחזרת שראינו כבר עשרות אלפי פעמים.
"הודעה אדומה", ההפקה היוקרתית האחרונה של נטפליקס, עובדת הפוך על הפוך ומתיימרת להיות מעין קומדיה על סרט פעולה שמודע לעצמו – עוד ז'אנר שהשתלט על הוליווד בעשור האחרון. אבל ההבטחות הגדולות שהופצו לקראת הסרט לא התקיימו. אם לא הביקורת שאני כותבת עכשיו, כנראה הייתי מכבה את הסרט הזה אחרי 20 דקות. משעמם, צפוי וחסר כל יצירתיות.
גולת הכותרת עבורנו, הישראלים, היא גל גדות, שליש משלישיית הכוכבים הגדולים של הסרט עם דווין ג'ונסון וריאן ריינולדס. אבל, אם נתנתק מהגאווה הפרובנציאלית, המשחק של אחת הכוכבות הגדולות של הוליווד קצת מאכזב. נראה שגל גדות -50,000 שאכן אינה מתיימרת להיות שחקנית שייקספירית – למדה מהבינוניים ביותר. כחברה טובה של דווין ג'ונסון, היא הפכה לגרסה הגברית שלו – שחקנית של הבעה אחת שנראית נהדר על המסך.
הפרסונה של גל גדול כובשת, ללא ספק. היא עממית למרות שהיא אחת המרוויחות ביותר בהוליווד, ומצחיקה ואומרת המון פעמים "פלאפל" ו"חומוס" גם בהשקות הכי נוצצות. אבל זה לא מספיק כדי להיות שחקנית ממש.
"הודעה אדומה" היא עוד דוגמא להבטחות השווא של נטפליקס. עם כל זה שמדובר בסרט היקר ביותר בתולדותיו, בעוד רגע כולנו נשכח שצפינו בו. כי כמה חיקויים זולים של "המומיה", "אינדיאנה ג'ונס", ו"ג'יימס בונד" נוכל להכיל?
