יוסי מימן (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
מותו של יוסי מימן ז"ל הוא גם מותה של תקופה בשוק התקשורת המקומי. מימן שייסד את ערוץ 10 והחזיק בו עד למיזוג עם רשת, עשה הכל כדי לתת קונטרה לערוץ המסחרי היחיד שפעל עד אז – ערוץ 2. אבל הוא גם סימן למשקיעים שלחושבים שאפשר לעשות כסף בשוק הטלוויזיה – או לפחות להחזיק במוקד כוח שיעזור לביזנס: קשה לעשות כסף בשוק התקשורת הישראלי.
מימן, שהלך אתמול לעולמו בגיל 75 בשל מחלה, עמד בראש קבוצת "ישראל 10" שזכתה ב-2001 במכרז הרשות השנייה להקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי נוסף – ערוץ 10. מאז ועד מיזוג 10 עם רשת בסוף 2018, הוא החזיק באחוזים משתנים בערוץ, ועל פי הערכות, השקיע מכיסו (ולמעשה – הפסיד) כ-700-800 מיליון שקלים בפרויקט.
באופן מובהק, גופי תקשורת בישראל הם הפסדיים, אבל גם מהווים מוקד כוח שתורם לביזנס הכללי של הבעלים, ובחישוב קר – ההפסדים שנרשמים בתקשורת, יימחקו עם הרווחים שיושגו בעסקים האחרים. עופר נמרודי למשל המשיך להחזיק את מעריב שנים גם כשהיה הפסדי.
זה לא שאין יוצאי דופן. אלי עזור הוא דוגמה לכך: רכישת גופים במחירי רצפה, הפיכת מערכות לרזות במיוחד והתבססות על סינרגיה בין כלל זרועות הקבוצה. גם רוב בעלי תחנות הרדיו האזוריות (אגב, לעזור יש שלוש כאלה: 103, צפון ו-99fm) סוגרים שנה מאוזנים ואף רווחיים. אבל עולמות הפרינט והטלוויזיה בישראל הם שוק קשה.
חיפש לגיטימציה וביזנס עם אופק כלכלי
הכניסה של מימן לערוץ 10 המתגבש נבעה מרצון שלו לקבל לגיטימציה בשוק העסקים הישראלי, אומר גורם המכיר את מימן מזה שנים רבות. עד אז עסקי המיליארדים שלו באמצעות חברת "מרחב" שהקים בשנות ה-70 ועסקה בעיקר בתחומי האנרגיה, התשתיות והחקלאות, היו בעיקר בחו"ל – בדרום אמריקה ובמרכזה, ובמדינות ברית המועצות לשעבר. עסקי הגז שלו ועסקיו עם מצרים היו בשלבי התחלה, ורק חסרה הייתה לו ההכרה של קהילת העסקים המקומית.
אבל לא רק לגיטימציה הוא חיפש. "הוא באמת חשב שיצליח להרוויח מערוץ 10 לאחר כמה שנים הפסדיות", אומר הגורם. מימן הסתכל לעבר ערוץ 2 הוותיק יותר, ראה את המיליונים שהזכייניות שלו הרוויחו, וחשב שחלק מזה ידבק בו. "הוא לא בא בשביל ללכת לכמה שנים, אלא ראה את הטווח הארוך", אומר הגורם. "הוא בא עם הרבה מוטיבציה, אבל לא רק לעשות כסף, אלא באמת להקים פה עסק חדש".
לגיטימציה או מוקד כוח, בכל מקרה נתקל מימן בקשיים מצד הרגולטור התקשורתי – הרשות השנייה, ומפגש לא קל כנראה עם אנשי העסקים הישראלים. "הוא היה צריך ללמוד את הקודים הישראלים", סיפר הגורם. "זה לא היה קל יחסית כמו שהיה לו עם עסקיו בחו"ל".
נאמן לערוץ 10
מימן התעניין בצורה שוטפת בערוץ אך לא התערב בתכניו ולא פעל לגייס מפרסמים. את זה הוא השאיר למנהליו המסחריים והתוכניים. "זה לא שהוא נתן את הכסף ונעלם, אבל זה לא שהייתה השפעה על לוח שידורים ועל השיווק", סיפר גורם אחר. "הוא היה מוכן להפסיד בשנים הראשונות, בתקווה שבטווח הארוך העסק יעבור לרווח. הרבה שותפים באו והלכו והוא גילה נאמנות לערוץ. היום זה לא עולם של נאמנות מצד אנשי עסקים".
מימן לא הרים ידיים גם כשהיה צריך להכניס שוב ושוב את היד לכיס, והמשיך להזרים לאורך השנים כסף רב, כשבהמשך פעל להכניס שותפים נוספים לעסק כדי שיתנו לערוץ 10 מרווח נשימה. ב-2005 נכנס המפיק הישראלי-הוליוודי ארנון מילצ'ן והשקיע מאות מיליונים שעד שנמאס לו כעבור תשע שנים. ב-2012 הצטרף איש העסקים היהודי-אמריקאי רון לאודר והפך לבעל השליטה, אך נטש לאחר כמה חודשים וכמה עשרות מיליוני שקלים. בהמשך הוכנסה גם קבוצת RGE, בעלת ערוץ הספורט וערוץ הילדים.
מימן הפסיק כבר ב-2009 להזרים כסף לערוץ, אבל רק כעבור כמה שנים, ב-2014, הצליח הערוץ להתייצב יחסית בעקבות האסטרטגיה של המנכ"ל הישן-חדש (דאז) יוסי ורשבסקי להפוך את 10 לערוץ רזה, בלי ריאליטי והשקעות גדולות, ערוץ 10 אף הצליח במשך כמה שנים להפסיק את הדימום עם מינימום הוצאות. את כל אחזקותיו בחברה מכר מימן במהלך המיזוג עם רשת ב-2018, בשיא המשבר הפיננסי שלו.
