טורים אישיים, מדיה

"מקיף מילאנו": געגועים לגיל 16 | ביקורת TV

מקיף מילאנו מקיף מילאנו

כמעט ולא מתעורר בי החשק לחזור לשנות התיכון. אחרי שצפיתי בפרקי הבכורה של העונה השנייה של הסדרה "מקיף מילאנו", פתאום התמלאתי געגועים לגיל 16. כן כן.

בשנים האחרונות נוצרה אצלי איזו תחושה שסדרות שעוסקות בעולמם של בני נוער לרוב נכתבות מזווית קצת עב"מית – איך המבוגרים רואים את הילדים. הדמויות של בני הנוער כמעט תמיד מתעסקות בגאדג'טים, מדברות בסלנג לא ברור ובעיקר לא מביאות שום בשורה. ב"מקיף מילאנו" לכל אחד ואחת מהדמויות יש אופי גם במנותק מהסמארטפון שלו.

במהלך הצפייה נזכרתי ב"בלקספייס" של רשת שעסקה בדרמה שהתרחשה בבית ספר תיכון שעבר אירוע ירי. נכון, זו לא הייתה סדרת נוער, אבל חלק מהשחקנים בה היו בני נוער והסדרה עסקה בחייהם הפרטיים. ולמרות זאת, הטקסט שיצא להם מהפה לא תאם את הגיל והעלילה עד שזה הרגיז ובעיקר הרגיש מאוד לא אמין.

כמו "השמינייה" ו"המורדים"

"מקיף מילאנו" מזכירה את הסדרות שכל כך אהבתי בגיל ההתבגרות בתחילת שנות ה-2000. "האדומות", "השמינייה" ואפילו המקבילה הארגנטינאית "המורדים". סיפורים מעולים, טקסטים שלא מרגישים כאילו הגיעו מעולמו של התסריטאי שניסה לנחש איך מתנהגים בני נוער דגם 2021, ובעיקר – ליהוק מדויק. מצאתי את עצמי עושה גוגל על כל הדמויות של בני הנוער.

"מקיף מילאנו" גם מאוד תואמת את רוח התקופה. בנוסף לחוויות האמיתיות של בני נוער, שכולנו חווינו בתקופתו, כמו אהבות ראשונות, משפחות מתפרקות, גזענות, חברויות במבחן ויחסי מין, התווספו גם התמודדויות שבעבר לא עסקו בהן בסדרות נוער, כמו להט"בופוביה, התמודדות עם דימוי גוף בעייתי, פרטיות ברשתות חברתיות, ועוד. הסדרה נוגעת בסוגיות שבעבר היו מוחרשות כמעט לגמרי. כך למשל הדמות המרכזית נורי (נאיה בינשטוק) נולדה כתוצאה מתרומת זרע וכעת אבא שלה הביולוגי מנסה ליצור עמה קשר. נורי מחליטה שהיא רוצה להכיר את האיש למרות שאמה מזועזעת מהסיטואציה כי היא, כאמור, לא תכננה שיהיה שום אבא בסיפור. ויש גם את רועי (רן מושיב) – תלמיד במגמת המכונאות, החתיך של השכבה, מתמודד לנינג'ה ישראל ובמקביל סובל מטרשת נפוצה שהולכת ומחריפה לעיני כל החברים.

הגיעה זמנה של גאלה קוגן

ואי אפשר לא להתייחס לחזרה של גאלה קוגן למסך. קוגן היא המורה הרוחניקית שהגיעה להחליף את המורה הנערץ רפאל (אקי אבני) ומסכנת את הסיכויים של מגמת האופנה לטוס למילאנו. קוגן נמצאת על המסך שלנו כבר כמעט 15 שנה ואיכשהו היא תמיד מוצאת את עצמה מגלמת דמויות צדדיות. עם יד על הלב, לא ברור לי למה. יש בה כל מה שצריך – היא שחקנית טובה וורסטילית, והיא בעיקר לא נופלת בכלום מהשחקניות הקבועות שמככבות בפריים טיים.

אורכו של כל פרק הוא כ-26 דקות. קצר וקולע ובעיקר משאיר טעם של עוד. אם היה לי ילד בגיל המתאים, יש סיכוי גדול שהייתי מנצלת את ההזדמנות ומציצה על המסך כדי לראות מה קורה אחרי פרק 4.

"מקיף מילאנו, עונה 2", תשודר החל מהיום ובימים ראשון עד שלישי בשעה 17:00, בכאן חינוכית

 

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות