אכזבה, אכזבה, אכזבה. פשוט ככה. כל שנה מחדש אני מחכה לאיזו הברקה, וכלום. מבחינת קברניטי הערוצים, החגים הם כנראה הזדמנות מצוינת ללוח של שידורים חוזרים. וכך בערב ראש השנה האופציות לצפייה היו "כמעט שבת שלום" של קשת, שזה גהינום בפני עצמו ותכף נתייחס לכך, או "שנות ה-80" של רשת, שגם כך כבר שברה שיא של שידורים חוזרים. בלילה אגב, ברשת החלטו לפנק אותנו עם "הקומדי סטאר" הכושלת של צביקה הדר שהערוץ הוריד בזמנו לאחר פרקים בודדים. כנראה בנו על זה שנהיה כל כך שיכורים שאולי נצליח לצחוק קצת מהיצירה הזאת.

"כמעט שבת שלום" הייתה תוכנית הספיישל היחידה שנעשתה עבור החג ואולי היה עדיף לשים במקומה איזה שידור חוזר של "חתונה ממבט ראשון" כי זה פשוט היה מביך. מצאתי את עצמי לקראת ערב חג צופה בפאנל בהשתתפות שולה זקן, פיטר פלצ'יק והרב גלויברמן. זקן סיפרה איך הקונפליקט ארוך השנים שלה עם אהוד אולמרט מתחבר לחגי תשרי: "בבתי ספר מלמדים את הפרשה שלי". נשאלת השאלה למה בערב השנה החדשה אני צריכה לצפות דווקא באישה הזאת? שתניח לנו היא וכל המלהקים שחושבים שהסיפור הלעוס הזה עדיין מעניין מישהו. הרי גם ב"אח הגדול" זה לא החזיק מים. אפילו פלצ'יק שישב בחודש האחרון בכל פאנל אפשרי, לא שיער לעצמו שיום אחד הוא ישב ליד שולה פאקינג זקן ובטח לא הפסיק לשאול את ההפקה: "רגע, מי זו הקטנה שם ליד הרב?".

ואם ב"אח הגדול" עסקינן, בהמשך הצטרפה מלכת הטראש ליהיא גרינר עם אמא שלה וזה כבר היה הקיו שלי להחליף ערוץ.

המזל הגדול היה של כאן 11, כי אם לצפות בלוח שידורים חוזרים אז לפחות בזה של כאן שליקט את מיטב התוכניות שלו לערב אחד. זה התחיל בפרק מיוחד לחג של "סיפורים מהכורסה" המעולה והמשיך ל"קארפול קריוקי" עם שרית חדד, ואז הגיעו גם "שב"ס", "טיול אחרי צבא", "סליחה על השאלה" ועוד. כדי לאזן במחמאות, כאן סיכמה את ערב החג עם ספיישל 40 שנה לתיאטרון בית לסין וסידרה לי שינה עמוקה מול המסך.

למחרת שידר כאן 11 את ההשפלה הישראלית במוקדמות המונדיאל מול דנמרק ובכך הפך למנצח מבין שלושת הערוצים בעניין שסיפק לצופים בחג.

בגדול? אם לא האקשן שהביאה בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, לא הייתה סיבה בכלל לצפות בערוצים המרכזיים. אבל כנראה שזה המזל שלנו, שתמיד יהיו לנו חדשות רעות להתנחם בהן, וגם בערבי חג.