לצילום אמנותי יש היבט רחב ועמוק יותר, פנימי ונפשי, שלא מצפים ממנו להיות אינסטגרמי. זה הבסיס. האינסטגרם מופיע גם בעולמות האמנות, אבל אני חושב שנושא החדשנות בתחום הזה תמיד עורר תהיות. גם במאה ה-19, כשפיתחו את הצילום, הרבה ציירי פורטרט איבדו את עבודתם, כי המצלמה פשוט החליפה אותם ברגע, חשבו שזה ייעלם וזה לא נעלם. הכל משתנה תדיר ולכן, חייבים להיות יותר יצירתיים וחכמים. לחשוב על אופציות ושדות שונים שאתה יכול לייצר בצילום.

אני לא רואה בזה בעיה, להיפך, כל שפע הצלמים ועידן האינסטגרם, רק מעלה את שוק הצילום. גם אני לומד את הכלים והחשיבה הנוספת, כדי שאוכל להציע לשוק המקצועי וגם האמנותי את החדשנות מצדי.

באותו הקשר – אנחנו חיים בעולם של גירויים ויזואליים בלתי פוסקים בגלל התיעוד הקומפולסיבי הזה. האם זה אומר שסף הריגוש קהה ושכדי לבלוט – או להצדיק את עצמך כצלם מקצועי – חייבים להיות פרובוקטיביים או להתמקד באקסצנטרי?

אנחנו באמת חיים בעולם של גירויים בלתי פוסקים וברמה מאוד גבוהה. מצד אחד, אני חושב שצריך להתייחס לגירויים האלו ולהכיר שהעולם הוויזאולי משתנה, מתעצב ומלא גוונים ולכן, אתה חייב לדעת את השפה הזאת לעומק, כדי להציע אופציה אחרת, אם בכלל. אני לא חושב שצריך להיות יותר פרובוקטיבי או יותר פסיכי, להיפך, אתה צריך להציע אלטרנטיבה, כזאת שלא מסתיימת ברשתות החברתיות, אלא מציעה שדה חדש לדיון.

אני עושה את זה במבנה של כמה וכמה פלטפורמות, כמו למשל בתערוכה הנוכחית בה יש טקסט, סרט וגם שפה ויזואלית אחרת, מורכבת ועשירה יותר. בתערוכה מוצגים מעברים של זמן, מרחב ומקום וכמה מדיות באותה תערוכה, שהיא לכאורה קטנה וראשונית. אז זה מבחינתי, לנצל את החדשנות, להבין איך את פורח מתוכה, להכניס לתוכה תכנים ועומק אחר שהוא שלך ותמיד להישאר יצירתי וייחודי, עם עומק ואמינות שאין ברובד האינסטגרמי, אחרת זה לא יעבוד, זה הכיוון.

תל אביב הולכת ונעשית יקרה ולא נגישה לצעירים. אתה חושב שתל אביב "שלך", זו שמתועדת בצילומים, היא עולם נכחד שלא יחזור יותר? איפה, אם כך, יהיה אלנבי הבא?

שאלה קשה, יותר נכונה לתחום הנדל"ן ופחות לאמנות. אני חושב שהאזור הבא, הטרנד הבא שימשוך את הצעירים זאת שאלת השאלות. יש גם אזורים הזויים בתוך חולון או פתח תקווה ואני מאמין שבסוף זה יזוז לשם ומי שיכתיב את זה, אלו דווקא בעלי העסקים שרוצים את ההמונים. כמו התזוזה שהייתה משינקין לפלורנטין, ליפו ומשם לאזורים אחרים בדרום ת"א, זה יהיה באיקס ספייס הבא.

אני חושב שהאמנות תמיד תהיה מעוניינת ברחוב הטרנדי הבא, או ב-low life או ב-high life הבאים. זה יהיה חלק מהפעילות שלה ובפרט, האמנות הדוקומנטרית, זאת שנשענת על הסגנון העיתונאי. התיעוד שלי לא עסק בשאלה תיעודית מה יהיה עוד כמה שנים, אלא איפה אמנות יכולה לייצר שיח אישי, פנימי ומורכב ולא מה היה בזמן ובמרחב.

התערוכה Day for Night – Allenby באצירת נורית טל-טנא הושקה בגלריה אסמבלאז' לאמנות עכשווית ששוכנת במלון בוטיק הנושא את אותו שם ושוכן בלב העיר – מרכז רחוב אלנבי. המלון ממוקם בבניין בן 100 שנים המיועד לשימור מחמיר ומציע שילוב אקלקטי בין סגנונות וחוויות, ובחלליו מוצגות תערוכות מתחלפות ויצירות אמנות קבועות. ביום חמישי נכחו דמויות מעולם התרבות וחיי הלילה, בהם אורי שטרק, אייל שכטר, שירזי ועוד.