בהמשך הדברים מנסה דורנר להבהיר את הדברים ביחס לכספי ההקדש של יחזקאל צבי קלצר: "בצוואה נקבע, שהתמורה שתתקבל ממכירת בניין בברלין, שנכלל בעיזבון, תהווה קרן, שמתוך פירותיה יוענקו מדי שנה שני פרסים לעיתונאים מצטיינים. בצוואה נקבעו שתי נאמנות, וצוין, שאם לא יקבלו עליהן את התפקיד, ימונו הנאמנים על ידי "ראש מועצת העיתונות". מאחר שהן סירבו, מנהל העיזבון ביקש שאני אמנה את הנאמנים, בתפקידי כנשיאת המועצה. מיניתי כנאמנים את מנהל העיזבון ואת מוטי רוזנבלום, בתקווה שמינויו יועיל לשיתוף פעולה בין ההקדש למועצה. בכך תם תפקידי".

"סברתי, שהמכון יוכל גם להעניק את הפרסים מתוך פירות ההקדש. לפני חודשים מעטים פניתי בעניין למנהל העיזבון, והוא בירך על הרעיון. עם זאת, פירות ההקדש צפויים להתקבל רק עוד כשנתיים, ניתן יהיה להשתמש בהם רק לצורך הענקת פרסים, ולא ניתנה התחייבות אף לכך. בינתיים פרש רוזנבלום מתפקידו כנאמן, ונאמן אחר ימונה, לפי חוק הנאמנות, על ידי בית המשפט, בלא מעורבותי. מועצת העיתונות עצמה איננה יורשת, אינה יכולה להיות מוקדשת לזכרו של תורם, וממילא הענקת הפרסים לא היתה יכולה להועיל לקידום מטרות הליבה שלה. מתוך התלהבותי מהקמת המכון, שגיתי באופן שבו הצגתי את התרומה, כאילו היא צפויה להתקבל בקרוב והמכון יתבסס עליה".

לגבי הטענות כאילו הסתירה את הרצון שלה לעזוב את 'מועצת העיתונות' לטובת הקמת מכון פרטי, כותבת דורנר: "לא הסתרתי את מחשבותי על הקמת המכון, ושיתפתי בהן רבים מחברי המועצה, ובהם כאלה שבחרו לא להימנות עם חברי המכון, אך סייעו בגיבוש תוכניות פעולה. אף על פי שאני מקווה שיהיה ניתן להשיג למכון תרומות למימון מטרותיו, החלטתי, גם בשל גילי, לא להשתהות, להקימו, ולפי שעה לשאת בהוצאותיו מכיסי. מתוך התלהבותי מהקמת המכון, וכדי להסביר את קריאתו על שם קלצל, שגיתי באופן שבו הצגתי את התרומה, כאילו היא צפויה להתקבל בקרוב והמכון יתבסס עליה. כאמור, לא יהיה ניתן להשתמש בתרומה אלא לחלוקת פרסים, והעברתה תלויה בהחלטות הנאמנים בעתיד. מכל מקום, אין כל ניגוד עניינים בהקמת המכון או בשאיפה לקבלת התרומה, כשם שאין ניגוד עניינים פסול בכך שרבים מנציגי הציבור האחרים במועצה נושאים בתפקידים גם בגופים אחרים, כדוגמת המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז לאתיקה בירושלים, העוסקים בנושאים הנוגעים לתקשורת ולאתיקה עיתונאית".

עוד מוסיפה דורנר כי: "למרות הקשיים הצלחנו בשנים האחרונות להגיע להישגים רבים, ובהם צירוף למועצה של כלי תקשורת מקוונים; דיגיטציה של החלטות בתי הדין לאתיקה; ניסוח תקנון אתיקה מעודכן, והכרה משפטית בתקנון כקובע סטנדרטים מקצועיים; שיפור הקשר בין המועצה לציבור, ואף התאגדות המועצה כעמותה המפוקחת על ידי רשם העמותות. האמנתי שדף חדש נפתח, אך טעיתי. צר לי על הפגיעה הבלתי מוצדקת בחברים הפועלים בהתנדבות למען הציבור. עם פרישתי מבית המשפט העליון החלטתי להקדיש את כל זמני לפעילות למען הציבור. אני מסיימת את תפקידי כנשיאת מועצת העיתונות, אך המועצה והערכים שהיא נועדה לקדם — חופש העיתונות והאתיקה העיתונאית — יישארו יקרים ללבי. אמשיך לשרתם ככל שאוכל".

————–