מקום עבודה ראשון בתקשורת:
מגזין רייטינג ז"ל

איך הגעת לתחום:
היה לי בלוג בישראבלוג שבו עסקתי באובססיביות ב"כוכב נולד", מה שהוביל את קברניטי רייטינג למסקנה (הנכונה) שאצליח לתעל את הכפייתיות הזאת גם לתחומי סיקור נוספים.

מה הכי כיף בעבודה, ומה לא:
לא כיף – תמלולים, סיכומי שנה, חגים, דד ליינים, שכר מאוד לא הייטקי, שחיקה, הודעות נאצה בפייסבוק. כיף – כל היתר. רוב הזמן זאת באמת העבודה הכי מהנה בעולם, במיוחד לאנשים שאוהבים סיעורי מוחות ושלא נפגעים מטוקבקי "אמן יאנוס אותך סודני יא חולדה".

הפדיחה הכי גדולה:
יש מגוון, אבל בימי ככתבת נאלצתי מדי פעם לבקש תגובות טלפוניות מידוענים על מוות של ידוענים אחרים. לפעמים הם בכלל עדיין לא שמעו על המוות, ונאלצתי באותה נשימה לבשר עליו ולבקש עליו תגובה, הרגשתי כמו קצינת נפגעים קניבלית.

מה זה איש תקשורת טוב:
כותב חופשי שנאמן לקוראים ולא למערכות, תאגידים או יחצנים.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים:
בהתקף חרדה לקראת דד ליין. אני בת 41 וזה בהחלט מקצוע שמבאס להזדקן בו, אבל אני מקווה שאמשיך לכתוב ספרים, תסריטים ובכלי תקשורת שונים וטולרנטיים לבומרים (אהלן).

טיפ לאנשים שרוצים להכנס לתחום:
כישרון יש כמו זבל. תאלצו להתאבזר בחריצות, התמדה ואם יש אפשרות אז גם דירת ירושה כלשהי.