הממצאים הצביעו על כך שבקרב ילדים בעלי סיכון משפחתי נמוך ל-ADHD, לא היה קשר בין מידת ההעשרה של הסביבה הביתית בגירויים קוגנטיביים בילדות המוקדמת, לבין התפקוד הקוגניטיבי שלהם בגיל 7. לעומת זאת, בקרב ילדים בעלי סיכון משפחתי גבוה להפרעה, הייתה חשיבות רבה לסביבה הביתית: בסביבה ביתית לא מיטבית, הילדים הראו תפקודים קוגניטיביים נמוכים, ובתנאי סביבה מיטבית ותומכת, הם הראו תפקודים קוגניטיביים טובים מאוד ואפילו ביצעו משימות טוב יותר מילדים שאינם בסיכון.

ההיבט המשמעותי בסביבה הביתית שנמצא כקשור להתפתחות הקוגניטיבית של הילדים, היה קיומם של גירויים מתאימים להתפתחות הילד כגון ספרים ומשחקים מתאימים וכן, המעורבות של ההורה בעידוד הילד להשתתף בפעילויות מעשירות. "העשרה אינה באה לידי ביטוי רק בעצם קיומם של ספרים ומשחקים, אלא גם בפעולה מכוונת של ההורים על ידי קריאה משותפת של ספרים או הרכבה משותפת של פאזלים", אמרה צליל אינציגר. "ייתכן שילדים בסיכון זקוקים יותר לתיווך מצד ההורה על מנת לעסוק בפעילויות שדורשות טווח קשב רחב יותר וסבלנות".

תפקוד קוגניטיבי גבוה בגיל 7, ניבא פחות תסמינים של ADHD בגיל ההתבגרות. מכאן עולה שילדים בעלי סיכון משפחתי ל-ADHD היו רגישים יותר להשפעות הסביבה הביתית, לרע אבל גם לטוב, ושהורים עם תסמיני ADHD המצליחים לייצר סביבה ביתית מיטבית עבור ילדיהם, יכולים להקטין בכך את הסיכון שלהם לפתח את ההפרעה.

"יש מעט מאוד מחקרים המצליחים לנבא הפרעות קשב וריכוז על פני רצף של כל כך הרבה שנים, מהילדות המוקדמת ועד ההתבגרות", מסבירה פרופ' אנדראה ברגר. "במחקר הזה, הצלחנו להראות עדות מחקרית התומכת  בחשיבות הגדולה של הסביבה הביתית המוקדמת".

"התפקיד המגן של סביבה ביתית חיובית, תומכת ועשירה מבחינה קוגניטיבית, ידוע ומוכר", אומרת פרופ' אנדראה ברגר. "סביבה כזו חשובה לכל הילדים, אך עשויה להיות חשובה במיוחד לילדים בסיכון משפחתי להפרעות קשב וריכוז שכן, היא עשויה להיות קשורה לתפקוד טוב יותר ברמה הקוגניטיבית, ולנבא פחות תסמיני ADHD בעתיד", סיכמה.

קבוצת המחקר כללה את: פרופ' ג'ודי אורבך, פרופ' אנדראה ברגר, פרופ' נעמה עצבה פוריה וד"ר רבקה לנדאו, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ד"ר שושנה ארבל וד"ר מיכאל קרפלוס מהמרכז הרפואי סורוקה. המחקר נתמך על ידי מענקים מטעם הקרן הישראלית למדע (ISF).