השינויים הדרמטיים והמקיפים הללו שמתרחשים במקביל גורמת לטלטלה, סערה גדולה אצל המתבגרים. הקושי עמו הם מתמודדים נובע קודם כל ה'מטלה' שמונחת על הכתפיים שלהם והיא גיבוש הזהות שלהם כבני אדם בוגרים. 'ביצוע' המשימה נעשה תוך שהם מחפשים את המקום שלהם בחברת בני גילם, צריכים 'לעכל' את הגוף שלהם שעבר מהפכה ועל פי רוב עסוקים גם ביצירה ראשונית של קשרי אהבה. ניתן אם כן לדמות את המתבגרים שלנו כמי שצריכים לנווט על גבי סירה רעועה שהים מסביבם סוער והגלים מאיימים להטביע את הסירה. שינוי במצב הרוח, התרחקות מההורה לצד הסתגרות בחדר וסירוב לשתף פעולה או לענות לשאלות, ירידה בלימודים, קושי בתפקוד ושינויים בהרגלי ההיגיינה, בילוי של שעות רבות מחוץ לבית ועוד כל אלה הנם תופעות שנובעות מכל אותם השינויים שתוארו ואופייניות למתבגרים רבים אז איך למרות הטלטלה העזה הזו של המתבגרים החיים בבית ממשיכים להיות אפשריים וסבירים עבורנו ההורים וגם עבורם המתבגרים?

5 כללים שיעשו את החיים עם מתבגרים קלים יותר

• לא שוכחים שכמו כל תקופה/ שלב התפתחותי אצל ילדים, גיל ההתבגרות מסתיים. כלומר, הצורך של המתבגר להגדיר את הזהות שלו באמצעות ויכוחים, עימותים, בדיקה ושבירת גבולות יסתיים. פעמים רבות שאנחנו ההורים מתמודדים עם מצבי קושי מול הילד שלנו זה נראה כתקופה או משבר שאין סיכוי שיעבור, תחושת חוסר האונים, שקושי ביחסים עם ילדים מציפה יכולה להיות מציפה ומאתגרת לכן חשוב לזכור ולהזכיר שזו תקופה והיא תחלוף ותעבור.

• גיל ההתבגרות הוא שלב מאתגר לא רק עבורנו ההורים אלא קודם כל עבור המתבגרים שלנו, שצריכים להפוך מילדים שנמצאים בצל שלנו, לאנשים שמתקיימים בעולם בזכות עצמם. לכן מומלץ לנשום כמה פעמים לפני שמגיבים כלפיהם גם במצב שבו אנחנו מרגישים כעס/ תסכול/ חוסר אונים יכול להועיל ולמנוע הסלמה במצב בבית. כלומר אם אנחנו נצליח לפחות חלק מהזמנים להגיב באופן מאופק ושקול אנחנו מאפשרים למתבגרים שלנו מודל נכון יותר של התמודדות עם מצבי לחץ וקונפליקט.

• שאלת התלות – עצמאות הופכת להיות עוד יותר מרכזית בגיל ההתבגרות, המתבגרים שלנו חווים בלבול וקושי מאחר ומצד אחד הם רוצים להרגיש שהם מסוגלים לעשות הכל לבד ומצד שני הרבה פעמים הם לא באמת יודעים מה נכון לעשות ואיך נכון לפעול. ההתייצבות נכונה שלנו ההורים תהיה מספיק קרובה אליהם כדי לאפשר להם לפנות אלינו כאשר הם רוצים וצריכים ומצד שני תאפשר להם לפעול באופן עצמאי ולהתמודד עם הקשיים שנצבים בפניהם.

• קירבה מול מרחק בקשר – מתבגרים רבים משדרים להורים שלהם שהם אינם מעוניינים בקשר, וקרבה עם ההורה שלהם זה הדבר האחרון בעולם שמעניין אותם. השדר הזה מספר סיפור חלקי בלבד בעיקר מספר על הרצון והקושי של המתבגרים לנפרדות מההורים שלהם. אז מה עושים ?מקשיבים לא רק למילים שיוצאות מהפה שלהם אלא גם למסר 'שנמצא בין המילים' שפעמים רבות הוא הרבה יותר חשוב. מתבגרים זקוקים לקרבה וקשר לא פחות מילדים צעירים רק באופן אחר, אופן שיהיה מותאם גמיש וישתנה בהתאם למצב הרגשי שבו הם נמצאים.

• התחושה הזאת שהילדים שלנו, המתבגרים 'לא צריכים' אותנו באותו האופן שבו היו צריכים כילדים יכולה להיות קשה, מבלבלת ואפילו מעליבה. הורים שיסכימו לקחת נשימה לראות שהמתבגרים שלנו נמצאים בתהליך של בניית הזהות הנפרדת שלהם ושהצורך שלהם מאיתנו ההורים לא פחת רק השתנה יעזור להם ולכם לצלוח את התקופה בשלום.

הדבר שהכי חשוב לזכור שמתבגרים הם עדיין ילדים ועדיין הילדים שלנו, הצורך שלהם בקשר ונוכחות שלנו לא פחת אלא השתנה הנכונות שלנו 'להכיל' את הסערה הרגשית ואת הטלטלה שהם עוברים תוך שמירה על כך שהם אינם מאבדים את דרכם אלא בונים לעצמם דרך וזהות יכולה להבטיח שבסוף התהליך הם יהפכו לבוגרים בריאים מתפקדים והקשר שלנו איתם יתהדק ואף יהפוך טוב יותר. ואם אתם מרגישים שאיבדתם את הדרך והקושי רק הולך וגובר מומלץ לפנות לאיש מקצוע בעל מומחיות וידע בתחום ההורות למתבגרים.

ד"ר (PHD) ענבל לוסטיג היא עובדת סוציאלית מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, מטפלת במתבגרים צעירים ויועצת בענייני קריירה. חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית