כל מי שחווה בחייו התקף של קלסטרופוביה, יודע כמה הדבר מלחיץ ומפחיד. ההתקף מלווה בזיעה כבדה, נשימה מוגברת ודופק מואץ. אך הסירו דאגה מליבכם, מדובר באחת מן ההפרעות המוכרות והשכיחות ביותר בעולם.
קלסטרופוביה היא חלק ממשפחת הפרעות החרדה ונכללת למעשה בהפרעת החרדה אגורופוביה, ממנה סובלים כ-2%-3% מהאוכלוסייה. היא לא זקוקה לטריגר מיוחד על מנת להתפרץ ויכולה להופיע גם בפקק תנועה או בחנות בגדים.
היא נחשבת לפוביה מוכרת למדי, ומאופיינת כאמור בפחד ממקומות צפופים וקטנים, אך לא רק – למעשה מדובר בפחד ממקומות סגורים ולכן לא באמת קיימת משמעות לגודל, וגם מקומות גדולים נופלים בקטגוריה זו.
כיצד נזהה קלסטרופוביה
הסימפטומים של קלסטרופוביה דומים לסימפטומים של התקפי חרדה: עליה בלחץ הדם, דופק מואץ, יובש בפה, הזעה מוגברת, קוצר נשימה, תחושת מחנק ובלבול והתרחבות אישונים. אך לסימפטומים הפיזיים מתלווים גם סימפטומים קוגניטיביים שגורמים לתחושה איומה – כאילו אנו נמצאים ממש על סף מוות. בזמן התקף קלסטרופובי, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשתלט על תחושות אלה ושני הסימפטומים הללו מזינים זה את זה.
מקורה של הקלסטרופוביה
גנטי ונרכש
כמו בשלל הפרעות אחרות, גם לקלסטרופוביה יש מרכיב גנטי שיכול להיות מועבר בתורשה, ולכן לא פעם נמצא מספר אנשים הסובלים מקלסטרופוביה במשפחה אחת. עוד סיבה שכיחה הינה למידה, הפחד מועבר כאשר אנו נחשפים להתנהגות של דמויות משמעותיות בחיינו: הורים, אחים או בני משפחה אחרים ובדרך זאת לומדים מהם ומחקים את תגובותיהם.
אירוע טראומטי מהעבר
לעיתים אירועים מהעבר מותירים בנו זכרונות קשים ואף צלקות שמלוות אותנו שנים לאחר מכן ולעיתים, באין טיפול הולם, נשארות איתנו עד ליום מותנו. האירוע לא חייב להיות מבעית או קיצוני בעוצמתו אלא כל מאורע בו הרגשנו כי איבדנו שליטה על המצב ופחדנו שיקרה משהו רע בסיטואציה הנוכחית ולא נוכל לשנות אותו.
כיצד ניתן לטפל בקלסטרופוביה?
הטיפול הנפוץ לקלסטרופוביה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי המתבסס על חשיפה הדרגתית לפחד. הטיפול יעיל ביותר אך לא תמיד מצליח לזהות ולאתר את שורש החרדה, ולרוב מתמקד בטיפול בהתקפים עצמם. גם טיפול תרופתי בדמות תרופות הרגעה נחשב לאפקטיבי, בהנחה כי מדובר בפחד נקודתי המופיע בסיטואציה מסוימת – לדוגמה בחדר מסויים או מעלית מסוימת.
————————–