1. פחד ממחסור "יום אחד אצטרך ולא יהיה לי"

התופעה יכולה להתחיל בדברים הקטנים כמו שקיות או מזכרות, ולהגיע לקיצוניות כשאת מאחסנת בבית מגוון פריטים שלא בשימוש. אתן לך כמה דוגמאות מהחיים.

במחסן של דוד שלי ישנם המון דברים ישנים: מסמרי חלודה, כמה סוגי פטישים, קרטונים, כריות ישנות ועוד. המחסן עמוס ומבולגן והדברים צברו אבק עם השנים. הוא צריך להשקיע המון מאמצים כדי למצוא בו את מה שהוא מחפש.

פעם שאלתי אותו למה הוא לא זורק את הדברים ועושה סדר במחסן. הוא ענה לי: "קל לזרוק, לכי תמצאי אחר כך כשתצטרכי”.

התופעה מוכרת לי, כי פעם גם לי הייתה קופסת אחסון עם הפריטים "ליום שאצטרך”. בהתחלה זאת הייתה קופסה אחת ואז התווספה עוד אחת. בקופסה שמרתי – כבלים, מטענים, כיסוי משקפיים, נורות, מתנות ועוד. למרות שלא באמת השתמשתי בכל החפצים האלה, עדיין הם היו נראים לי מספיק חשובים כדי לשמור אותם.

במסע השחרור שלי ומעבר לסגנון חיים מינימליסטי, שוב נתקלתי באותן קופסאות. אלא שהפעם, במקום לחפש להן מקום בבית החלטתי לשחרר אותן. הבנתי שהסיכוי שאצטרך חפץ כלשהו שאני מאחסנת במשך שנים (!) הוא נמוך, ואם יום אחד באמת אצטרך נורה או כבל, אז לא תהיה לי בעיה להשיג אותם. הרי לא מדובר בדברי ערך, סתם אוסף של פריטים אקראיים שמקומם בחנות ולא אצלי בבית. שחררתי את קופסאות האחסון והרגשתי הקלה.

עומס בחפצים שאין בהם שימוש גורמים לתחושה של חוסר סדר בחיים, כבדות פיזית ונפשית. אם יש לך חפצים לא יקרים, לא שווה להחזיק אותם בבית. ש-ח-ר-ר-י אותם, תסמכי על עצמך שאם יום אחד תצטרכי דבר מה, תדעי להשיג אותו.

2. קושי לשחרר דברים שעדיין במצב טוב

מרבית הפריטים שמגיעים לחיינו לא באמת נהרסים. קורה לא מעט שפריט עדיין במצב טוב, אך כבר לא מדויק לך. יתכן והוא כבר לא רלוונטי למי שאת היום. הוא קשור יותר למי שהיית פעם – לסגנון חיים שניהלת, לצרכים ולתחומי עניין שהיו לך בעבר.

זה לא באמת חשוב מה מצבו של הפריט, אלא מה הרלוונטיות שלו אליך היום.

דוגמה: פעם אהבתי ספרים על התפתחות אישית וקניתי לא מעט כאלה – קראתי, למדתי, נהניתי. בשנים אחרונות זיהיתי שהם לא מעלים בי השראה, אלא דווקא מכבידים עלי. הבנתי שהספרים האלה סיימו את תפקידם בחיי והיום הגיע זמן לשחרר אותם.

לא כל הפריטים שהגיעו לחיינו נועדו להיות איתנו לאורך השנים עד שיהרסו. חלקם סיימו את תפקידם הרבה לפני. הם לימדו אותנו משהו על עצמנו או בזכותם חווינו שמחה והשראה. היום הגיע זמן להוקיר להם תודה ולשחרר אותם באהבה.

3. לא נעים לשחרר מתנות

מארי קונדו בספר שלה "סוד הקסם היפני" מסבירה על תפקיד המתנה בחיינו. לטענתה תפקיד המתנה מסתיים ברגע שקבלנו אותה וחווינו שמחה והתלהבות. הזיכרון נשמר בלב. אם אין לנו שימוש במתנה היום, אז כנראה שהיא באמת סיימה את תפקידה בחיינו.

הזיכרון הוא בלב ולא בחפץ.

חשוב שתהיי מוקפת בדברים שאת באמת אוהבת. אם המתנה שקבלת פעם כבר לא מעוררת בך רגש חיובי, אז הגיע זמן לשחרר גם אותה.

אגב, חשוב שתדייקי את המתנות שאת מביאה לאחרים. אם את לא יודעת איזה מתנה להביא עדיף שתחשבי על גיפט קארד.

המתנה הכי טובה שקבלתי לאחרונה הייתה מחברה שלי. היא פינתה את הבוקר שלה ונסענו לבית קפה. ישבנו בנחת על כוס קפה ועוגה, דיברנו והיה כיף. קבלתי יחס ואהבה, לפעמים זה כל מה שצריך.

4. דברי הציפייה או "ג'ינס היעד שלי"

קורה לא מעט שאצל הלקוחות שלי אני נתקלת ב"דברי הציפייה". הם מחכים לאותו יום שהחיים שלהן ישתנו והן יהפכו לאדם אחר. אדם שתמיד רצו להיות. אז יתחילו לרוץ בבוקר, להכין שייקים ואז "ג’ינס היעד" השמור למעלה בארון סוף-סוף יעלה.

מה הבעיה עם זה? חשוב שתהיי מודעת לכך שהציפייה הזאת שואבת ממך הרבה כוחות ולא באמת תורמת לשינוי. היא מבטלת את ההווה שלך ואת מי שאת היום. את מתבוננת בחייך ובעצמך ומתקשה לקבל את מי שאת רואה. את חוששת שאם תקבלי את עצמך "הרחוקה מהיעד”, אז השינוי לא יקרה. האשליה הזאת לוקחת את הסיפוק מחייך ומרחיקה אותך מעצמך.

אם בבית שלך את מזהה "דברי הציפייה", תהיי מודעת לכך שבכל פעם כשתיתקלי בהם תחושי תסכול פנימי. הם יזכירו לך כמה את רחוקה מהיעד ומאותו אדם שאת רוצה להיות. הם שואבים ממך אנרגיות, אך אינם עוזרים לך להגיע לשינוי הרצוי.

תסמכי על עצמך שכשתהיי מוכנה לשינוי הוא יגיע. את לא צריכה להקיף את עצמך בתזכורות מתסכלות. תפגיני חמלה כלפי עצמך ותנקי את הבית שלך מ"דברי הציפייה".

5. אחיזה בעבר ותקיעות

מזכרות מהטיולים, מתנות, מכתבים מאנשים שכבר לא איתנו, פריטים שמזכירים לנו על הזמנים הטובים. הרבה רגשות מעורבים כאן ולא פשוט לקבל החלטות ולשחרר דברים מהעבר.

העבר שלנו הוא חשוב, כי הוא בנה אותנו. בזכות החוויות שחווינו והניסיון שצברנו הפכנו לאדם שהננו היום.

כדי לבנות את הדבר החדש חשוב לשחרר את הדבר הישן.

האחיזה בעבר מושכת אחורה ומונעת ממך להתקדם בחיים. את מרגישה מחויבת לשמור אמונים לעבר. אולי את גם נאחזת בעבר כי אם תשחררי אותו, אז תצטרכי להתמודד עם ההווה.

סיפור מהחיים: בעלה של הלקוחה שלי נפטר לפני הרבה שנים. הדברים שלו נשארו בבית. היא רצתה להתקדם בחיים, אך היה לה מאוד קשה לשחרר אותם. כדי להקל על הפרידה, בנינו תהליך שחרור הדרגתי. דבר ראשון היא כתבה לו מכתב. במכתב היא הוקירה לו תודה על הזמן שהיו יחד, שיתפה ברגשותיה, מחשבותיה ורצונה להתקדם בחיים. המכתב איפשר לה לשחרר הרבה רגשות, געגועים וזיכרונות. כשסיימה לכתוב חשה שלווה בלב ומוכנות להמשיך הלאה בחיים.

בשלב הבא, הכנו קופסת זכרונות, אליה היא הכניסה כמה פריטים שרצתה לשמור כמזכרת מבעלה: מכתבים, פריטים שאהב, תמונות משותפות. את השאר הדברים היא שיחררה באהבה.

קטגוריית הדברים הסנטימנטליים היא המורכבת ביותר בגלל מעורבות הרגש והיאחזות בעבר. כדי להמשיך הלאה חשוב להוקיר תודה לעבר שלך, עם כל המתנות שהוא הביא לך. לאחר מכן לשחרר אותו באהבה כדי לפנות מקום למי שאת היום.

קארין סביצקי – מומחית ליצירת בית נעים ומסודר