במחקריהם הקודמים, מצאו החוקרים כי הגן SIRT6 משחק תפקיד מרכזי בתיקון נזקי DNA, והוא משמש בתור הגורם הראשון שמגיע במקרה של שבר דו-גדילי ל-DNA – סוג הנזק המסוכן ביותר לתא. בתור הגורם הראשון בזירה, הוא מיד ניגש למלאכת התיקון במקביל לגיוס חלבונים ופקטורים נוספים הקריטיים לתהליך התיקון.

מכיוון שהזדקנות בכלל ומחלות נוירו-דגנרטיביות בפרט מלוות במגוון רחב מאוד של שינויים, צוות חוקרי האוניברסיטה השווה עכברים עם גן SIRT6 פגום לעכברים צעירים או מבוגרים לעומת גן SIRT6 תקין. בזכות הידע המוקדם שצברו החוקרים על הגן, הם הצליחו לצמצם את רשימת הגנים המשתנים בהזדקנות ובנוירודגנרציה, לגנים שעלולים לנבא האם מוח מסוים נע לעבר הזדקנות בריאה או פאתולוגית. בנוסף לכך, הצליחו החוקרים לקבוע מי מהגנים הללו יכולים לשמש כמועמד לטיפולים בהזדקנות פאתולוגית – כלומר גנים שהשינוי בהם הוא הפיך. בעתיד, בדיקה של השינויים בגנים הללו תוכל להצביע האם אנחנו בדרך להזדקנות בריאה או לא.

"ככל שמתבגרים צוברים יותר נזקי דנ"א ותיקונם הוא תנאי הכרחי לאריכות חיים. כל התערבות קלינית שתביא להאטה או לבלימה של מות תאי עצב תתבטא בשיפור משמעותי באיכות חיי החולים ובני משפחותיהם וזו המטרה שאנחנו רואים לנגד עינינו במעבדה", מוסיפה ד"ר טויבר.

המחקר נתמך על-ידי קרן דוד ואינז מאיירס; מענקי הקרן הלאומית למדע וכן על ידי מענק מכון ברוד-הקרן הלאומית למדע. בנוסף, הפרויקט קיבל מימון ממועצת המחקר האירופית, תחת תכנית המחקר והחדשנות הוריזון 2020 של האיחוד האירופי.