השופטת וילנר (משמאל) עם נשיא המדינה שלעבר, ראובן ריבלין ונשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות
הרבה מאוד מאמץ השקיעה שרת הפנים איילת שקד, בתפקידה כשרת המשפטים של בנימין נתניהו, בניסיון להכניס יותר שופטים שמרניים לבית המשפט העליון במטרה להביא לכס יותר שופטים שמרניים שכביכול ייצגו את האג'נדה שלה ואת רשימתה.
במבונים מסויימים היא גם הצליחה. למשל הכנסתם למשכן של השופט נועם סולברג ושל השופטת יעל וילנר, בת לרב מוכר ואשה שומרת מסורת, שהגיעה לירושלים מבית המשפט המחוזי בחיפה.
אלא שמסתבר ששופטים "שמרנים" לא בהכרח מבטיחים פסקי דין שמרנים, וכך המהפכה שתכננה שקד לא בהכרח מתרחשת. אותם שופטים אולי מאמינים בדברים מסוימים, אך ממשיכים לפסוק לפי חוקי מדינת ישראל, גם אם זה לא בהכרח מסתדר עם האג'נדה שלהם.
השבוע נדרשו השניים, יחד עם עמיתם השופט עוזי פוגלמן, לפסוק בסוגיה מעניינת: תביעה שהתגלגלה אליהם מבית הדין לענייני משפחה, שבמסגרתה תובעות אישה ואמה את בעלה לשעבר של האישה, שניהל במקביל חיי הנישואין גם חיים מקבילים כהומוסקסואל, ודרשו פיצוי של חמישה מיליון שקלים. את ההחלטה הסופית כתבה וילנר עצמה, ובה למעשה גילגלה את האשה ואמה מכל המדרגות. ההחלטה היתה פה אחד כשגם סולברג ופוגלמן סומכים ידם על דבריה של וילנר.
בתביעה שהוגשה טענו התובעות כי המבקש והמשיבה היו נשואים במשך עשר שנים, ובמהלך נישואיהם נולדו להם שלוש בנות. לפני חמש שנים, התגרשו בני הזוג. לטענתן, נגרמו להן נזקים נפשיים וכלכליים, ובפרט לאשה, כתוצאה מהונאתן והטעייתן על-ידי האיש טרם הנישואין ובמהלכם. האשה ואמה טענו בתביעתן עוד כי האיש הוא הומוסקסואל אשר חי "חיים כפולים", כאשר מצד אחד – הציג עצמו בפניהן כאדם דתי והטרוסקסואל, ומצד שני – ניהל אורח חיים חילוני והומוסקסואלי.
בית המשפט לענייני משפחה סילק את התביעה על הסף מחמת היעדר עילה. המשיבות ערערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל את ערעורן והורה על השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה על-מנת שיברר את התביעה לגופה.
אלא שהגבר לו ויתר וערער על פסיקת המחוזי לעליון, ושם הפכו השופטת וילנר וחבריה את פסק הדין שוב.
"ככלל, נקבע כי המשפט והכלים המשפטיים אינם המסגרת המתאימה לריפוי כאבי לב כתוצאה ממערכות יחסים בין בני זוג והם לא נועדו למשטר את נטיות הלב", קבעה השופטת וילנר בפסק הדין, "טענות כלפי בן זוג שהסתיר את רגשותיו הכנים כלפי בן זוגו האחר; את מניעיו האמתיים למיסוד הקשר בניהם; את עוצמת משיכתו המינית לבן זוגו ולאחרים או לאחרות; את מושאי תשוקתו; את הרהוריו וצפונות לבו – כל אלה אינן טענות שראוי להן להתברר ולהתלבן בבית המשפט".
עם זאת, השופטים קבעו כי העובדה שאין בכך עבירה על החוק, לא פותרת את הגבר מהשלכות מוסריות על מהלכים כגון אלו. "אין מקום להכרה בחובתו המשפטית של אדם לגלות לבן זוגו האחר, טרם הנישואין, את נטיותיו או העדפותיו המיניות. ודוק, אין בכך כדי לשלול הכרה בחובתו המוסרית-ערכית של האדם לגילוי כאמור".
הם כאמור קבעו כי פסיקתו המקורית של בית הדין לענייני משפחה בירושלים היא הצודקת, ושחררו את הגבר, האישה ואמה, כל אחד לעיסוקיו.
