לעומת זאת בתוך אותה מדינת קליפורניה בחבל מארין שנמצא 800 ק"מ צפונית לסן דייגו, יש הגבלות מים חריפות – מותר להשתמש בממטרות גינה רק פעמיים בשבוע, אסור לשטוף מכונית בבית ואסור למלא מחדש מזרקות מעוצבות. זאת כחלק ממאמצי רשות המים המקומית לחתוך שימוש במים בכ-40% אחרי ירידה גדולה בכמות המים שנאגרים במאגרים המקומיים. הדומה למארין, מחוזות רבים בקליפורניה חתכו בעשור האחרון את השימוש במים בחקיקה באופן עקבי בעשרות רבות של אחוזים.

בשנתיים האחרונות המצב רק החמיר. הכאב של שנתיים של בצורת שמייבשת את מערב ארה"ב לא מורגשת ברוב חלקי המדינה אבל החלקים שכן מרגישים אותה סובלים מהגבלות מים קשות. אז כיצד מסבירים את הפערים העצומים בין מדיניות המים בצפון קליפורניה לבין דרומה? ובכן, עיתון 'וול סטריט ג'ורנל' בדק את הנושא וגילה את ההבדלים הגדולים: בעוד רשויות המים בדרום קליפורניה השקיעו במשך עשורים בדרכים חדשות לגוון את אספקת המים וגם למחזר, בצפון קליפורניה יש לעומת זאת היסטוריה של גשמים כבדים ושלג ולכן קהילות רבות היו פחות מוכנות לבצורת האחרונה וכעת משקי בית פרטיים ועסקים נדרשים לקצץ באופן נרחב בשימוש במים.

אדריאן קוברט, סגן נשיא בכיר למדיניות ציבורית במועצה מקומית בסן פרנסיסקו, הסביר כי בדרום קליפורניה  "לא היתה ואין את אותה תחושת בהילות ודחיפות לחדש את אספקת מאגרי המים כמו בצפון".

אזורים רבים בקליפורניה נמצאים בבצורת קשה. ישנן תכניות שחלק כבר מיושמות לייבא מים מדרום קליפורניה לאזורים מאוכלסים עם מצוקת מים בקליפורניה שצפויים למחסור גדול בקיץ ובסתיו, כך לדברי מנהלים בתחום המים. בנוסף יש עדיין מאגרים רזרביים שנשמרים למקרי חירום קיצוניים. הבעיה היא שבטווח הארוך גם בדרום קליפורניה מודאגים שברגע שיחלו לספק מים לשאר חלק המדינה הכי גדולה בארה"ב, הם יחלו בעצמם לסבול ממצוקת מים וייאלצו להתחיל להגביל את שימוש המים של התושבים, כפי שנהוג כעת בצפון קליפורניה..

ביום חמישי האחרון מכשירי מעקב תידעו כי 98% ממערב קליפורניה סובלת מיובש חריג ו-85% מקליפורניה יש יובש קיצוני או יוצא דופן. האזורים שמסתמכים על מים מיובאים נאבקים כדי שבקשותיהם תתקבלנה ולא יידחו בקיץ הקרוב, כאשר יש אזורים שגורל המים המסופקים להם ייגזרו על פי נתוני הגשמים המקומיים וזרימת הנהרות.