"אני לא מוכן לקבל לא כתשובה"

אירוע ההטרדה התרחש בסופה של משמרת בבר, בסביבות השעה 2 לפנות בוקר. מנהל המשמרת קרא למערערת להיכנס פנימה והזמין אותה לבצע איתו ועם לקוח נוסף ששהה בבר "בודי שוטס". המערערת סירבה להצעה, אולם אחראי המשמרת המשיך לשכנע אותה. חרף סירובה, אחראי המשמרת הורה ללקוח להרים אותה ולהניחה על הבר בשכיבה על הגב. המערערת הייתה נבוכה מאד ומבולבלת מהסיטואציה אליה נקלעה ולפיכך לא התנגדה פיזית למעשה. בעודה שוכבת על גבה על הדלפק, אמר לה אחראי המשמרת מספר פעמים "את חייבת לעשות את זה", וגם "אני לא מוכן לקבל לא כתשובה".

כחלק מהמעשה פיזר אחראי המשמרת מלח על צווארה של המערערת והורה לה להרים את חולצתה. בשלב זה אמר אחראי המשמרת ללקוחות שהיו בבר: "בטוח הולכים לפטר אותי על זה".

הלקוח, שהיה בחור גדול ממדים, טיפס על הדלפק ורכן מעל גופה של המערערת כך שלא הייתה יכולה לזוז, וליקק את צווארה ובטנה. לאחר מכן דחף אחראי המשמרת פרוסת לימון לפיה של המערערת והורה ללקוח לקחת באמצעות לשונו את פרוסת הלימון.

עכשיו תורך

בשלב זה ניסתה המערערת לרדת מהדלפק, אולם אחראי המשמרת דחק בה להישאר במקומה ולבצע "בודי שוט" מגופו של הלקוח. המערערת שהייתה נבוכה ומבולבלת הצמידה את פיה במהירות לבטנו של הלקוח, אבל אחראי המשמרת דרש מהמערערת לעלות על הדלפק ולבצע את ה"בודי שוט" כשהיא ישובה על גופו של הלקוח ואוחזת את ידיו. אחראי המשמרת משך את המערערת בידיה, ולקוח אחר שהיה בבר הרים אותה והניח אותה בניגוד לרצונה על גופו של הלקוח. מנהל המשמרת דחף בחוזקה את ראשה מטה, עד ששפתיה של המערערת הוצמדו לבטנו של הלקוח.

בבר היו מספר לקוחות באותה עת שצפו במקרה, וחלקם גם צילמו את הנעשה במכשירי הטלפון הניידים שלהם. לאחר שהניחו למערערת היא יצאה למרפסת הבר ופרצה בבכי.

לאחר הגשת התלונה נפגשה המערערת עם אחד מהבעלים והם צפו יחד בסרטונים המתעדים את אירוע במצלמות האבטחה. המנהל טען פעמים רבות שהיא נהנית מהמתרחש. בסוף הפגישה שאל המנהל את המערערת מה היא רוצה "להוציא" מתלונתה והציע לה תמורה כספית אם תסכים לוותר על תלונה.

אלא שהיא לו ויתרה, ובית הדין קבע כי על רקע היותו מעשה בעל מאפיינים מיניים מובהקים, גם אם לא הייתה כוונתו של אחראי המשמרת לבצעו לשם גירוי או סיפוק מיני.

בהקשר זה נקבע כי "נוכחנו לדעת כי במעשיו של המשיב (אחראי המשמרת) יש אלמנט של מיניות גלויה, כך שעל-פי אמות מידה אובייקטיביות של האדם הממוצע, יחשבו מעשיו ללא הגונים, לא מוסריים ולא צנועים.

"על כן אין כל ספק, כי מעשי המשיב מעשים מגונים הם. הפסול המוסרי עולה באופן בולט ממעשי המשיב ומתקיימים איפוא התנאים שנקבעו בפסיקה והוזכרו לעיל, לצורך הקביעה כי מדובר ב'מעשה מגונה'.

המנהל ישלם, הבר ישלם יותר

השופטים ציינו עוד כי מנהל המשמרת ניצל את מרותו כדי "להפוך את המתלוננת למושא מיני. בהתנהגותו זו, קבעו השופטים, פגע המשיב בזכות האוטונומיה של המערערת על גופה, בפרטיותה ובצניעותה וזוהי הפגיעה שמפניה מבקש החוק לגונן בעבירת המעשה המגונה. קרי: אין מדובר אך ביצירת 'אווירה קלילה וכיפית בפאב', כקביעת בית הדין האזורי, אלא ניצולה של המערערת תוך כדי ביזויה.

אחראי המשמרת חויב בפיצוי המערערת בסך של 30,000 שקלים, והחברה חויבה בפיצוי בסך של 120,000 שקלים, סכום הפיצוי המקסימלי על פי החוק למניעת הטרדה מינית וזה גם הסכום אותו תבעה המערערת בכתב התביעה. אחראי המשמרת חויב בפיצוי נמוך יותר לאור הנסיבות האישיות שלו וכן לאור השתת כובד האחריות על החברה שלא הדריכה והסבירה לעובדיה הצעירים את גודל האחריות שלהם לשמור על הכללים במיוחד במקום עבודה מהסוג הזה.  בנוסף נפסקו לטובת  המערערת הוצאות בסך 25000 שקלים.

בית הדין הארצי קיבל את עמדת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית שהגיש עמדה בתיק, לפיה ניתן לראות בעצם מעשה הבאדי שוט כפרקטיקה פסולה של החפצת נשים, וגם מטעם זה יש לראותו כמעשה מגונה.

"מעשה הבאדי שוט, הכולל פרקטיקה של החפצת נשים – הוא פסול, ובפרט כאשר נעשה במקום עבודה, אשר צריך להיות מקום מוגן ובטוח עבור העובדות בו ואף עבור המבלים במסגרתו כבענייננו", נכתב בפסק הדין.