עולם

סיכום טוקיו 2020: אולימפיאדה ששברה את המוסכמות

לינוי אשרם מסתכלת על המתחרה הרוסיה מלמעלה. מי היה מאמין?

מאז תחילת אולימפיאדת טוקיו סין הובילה את טבלת המדליות בפער שהלך וגדל מול ארה"ב, עד שהלילה – ביממה האחרונה של התחרויות – ארה"ב עקפה את סין בסיבוב עם 39 מדליות זהב אמריקאיות מול 38 מדליות זהב סיניות. ועדיין – דווקא הכוכבת הראשית של האולימפיאדה ושל המשלחת האמריקאית שעיני כל העולם היו נשואות אליה – המתעמלת סימון ביילס קרסה תחת משבר אישי/מנטאלי/משפחתי.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, הכוכבת של המשלחת הישראלית כן עמדה בלחץ – לינוי אשרם הביאה זהב שני לישראל בהתעמלות תוך שבוע כשניצחה בתחרות היוקרתית – קרב רב בהתעמלות אמנותית, ענף בשליטה רוסית מוחלטת. בכך לינוי חתמה את האולימפיאדה הכי מוצלחת אי פעם של ישראל – 2 מדליות זהב ו-2 מדליות ארד, סה"כ 4 מדליות באולימפיאדה. עד טוקיו לישראל היה זהב אחד בלבד – גל פרידמן בגלישה מאתונה 2004 – והשיא הישראלי היה 2 מדליות באולימפיאדה – בברצלונה 92, באתונה 2004 ובריו 2016.

זו לא רק הכמות והאיכות של המשלחת הישרלאית, אלא גם התפוצצות של הצלחה של הספורטאיות הישראליות, שעד לטוקיו 2020 תמיד בעולם הספורט דיברו כמה אין לנו מספיק נשים בטופ העולמי בספורט והזכירו שרק 2 מ-9 המדליות של ישראל עד האולימפיאדה הנוכחית הגיעו מהישגי נשים (יעל ארד וירדן ג'רבי). בטוקיו חזרה העוצמה הנשית והגאווה של בנות המין היפה בכחול-לבן.

בנוסף לזווית הישראלית הזכייה של לינוי אשרם גם סימלה יותר טוב מכל את אחד התופעות הבולטות והמרכזיות באולימפיאדת טוקיו 2020 – מתנצי המסורות, שוברי המוסכמות ומרסקי הסטריאוטיפים. הרי אולימפיאדה היא האירוע הבינלאומי שמחזק מסורות ודעות קדומות. גם באולימפיאדת טוקיו שהיתה מלאה בסנסציות ובהפתעות, מרבית המסורות הגדולות והחשובות נמשכו – הסינים היו ברמה משלהם בפינג פונג, קפיצות למים, המארחת יפן שלטה בג'ודו, ארה"ב ואוסטרליה שלטו בבריכה ורצים שמוצאם ממזרח אפריקה כיכבו בריצות הארוכות. ועדיין מה שהיה ייחודי, מעניין, יוצא דופן ומהנה במיוחד בטוקיו 2020 – זה ציוני דרך היסטוריים מרגשים וייחודיים:

באותו יום ראשון מרגש לפני שבוע בו ארטיום דולגופיאט הביא לישראל את הזהב הראשון שלה בטוקיו בתרגיל הקרקע, אולם ההתעמלות ראה היסטוריה רודפת היסטוריה: נינה דרוואל הביאה בתחרות המקבילים המדורגים זהב ראשון אי פעם בהתעמלות לבלגיה, שעה קלה אחרי שהברזילאית רבקה אנדראדה נכנסה להיסטוריה כשהביאה מדליית זהב היסטורית לברזיל בהתעמלות – בתרגיל על סוס הקפיצות. אנדראדה, שזכתה לברכות מפלה ושאר ענקי הספורט הברזילאים, השיגה זאת כמה ימים אחרי שהרשימה והשיגה מדליה ראשונה אי פעם למתעמלת ברזילאית – מדליית כסף בתחרות הקרב-רב.

באתלטיקה קלה גם ראינו, לצד הרבה תוצאות מפתיעות, מספר אירועים יוצאי דופן ופורצי דרך – מעל כולם העובדה שרץ איטלקי הוא המהיר בעולם ואיטליה הפכה רשמית למלכת הספרינטים עם הניצחון המזהיר במרוץ השליחים 4X 100 מ'. מילא אלופת אירופה בכדורגל וזוכה באירוויזיון – אלה דברים הגיוניים סך הכל – אבל מי דמיין לפני שבועיים שנדבר על איטליה כאימפריית אתלטיקה קלה ושאיטליה תסיים עם 5 מדליות זהב באתלטיקה, מקום שני רק לארה"ב החזקה?

ניראז' צ'ופרה מטיל כידון הביא זהב ראשון למדינת הענק הודו באתלטיקה מאז שהפכה למדינה עצמאית, כשהוא מקדים 10 יריבים אירופים בגמר – ממדינות עם מסורת הטלת כידון מפוארת כמו צ'כיה, פינלנד וגרמניה. אבל מה תגידו על הנורבגים? מדינה של 5 מיליון תושבים שיש לה הכי הרבה מדליות באולימפיאדות חורף, החליטה להתמקד בריצות בעשור האחרון, והתוצאה – שיא העולם הכי מדהים מבין שלושת השיאים העולמיים שנשברו באתלטיקו – שייך לרץ 400 מ' משוכות קארסטן וארהולם שקיזז שלושת-רבעי שניה מהשיא הקודם. יאקוב אינגבריטסן הוסיף זהב לנורבגיה גם בריצת 1,500 מ' עם שיא אולימפי נהדר.

אם בשלוש האולימפיאדות הקודמות יוסיין בולט וחבריו האצנים הג'מייקנים קיבעו דומיננטיות מפחידה של ג'מייקה בריצות הקצרות, בקיץ 2021 נותרו רק אצניות מעולות מג'מייקה, כולל האלופה ההיסטורית איליין תומפסון-הרה, אבל אצל הגברים נותר ואקום אדיר – אף ג'מייקני לא עלה לגמר ה-100 מ' והגברים של ג'מייקה לא היה פקטור באף ריצת ספרינט, חוץ מ-110 מ' משוכות. אף אמריקאי לא עלה על הפודיום ב-400 מ' גברים – מקצה שהיה בדומיננטיות אמריקאית במשך עשורים.

התקווה הגדולה שההפתעות הגדולות שראינו, שהצליחו להדהים ולשנות תפיסות ישנות ודעות קדומות של רבים, לא יהיו הבלחה חד פעמית כתוצאה מאולימפיאדה בתנאים חריגים של הקורונה, בלי קהל ועם מגבלות מאתגרות. כולנו מקווים שבטווח הארוך, בעוד עשור או שניים, נוכל לחגוג שבטוקיו נפתחו מסורות חדשות ושישראל באמת תהפוך לאימפריית התעמלות כשהמוני ילדים וילדות ינסו ללכת בעקבות לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט, בדיוק כפי שארטיום הלך בבעקבות אלכס שטילוב ואשרם בעקבות נטע ריבקין.

בסופו של דבר, אנשי ספורט אוהבים לרטון על ההשקעה האפסית בספורט בישראל. והם צודקים – גם הזכיה של לינוי אשרם לא תשנה את המציאות שאין בארץ כמעט בריכות, אצטדיוני אתלטיקה ואולמות התעמלות ברמה גבוהה. התשתיות וההשקעה עלובות, אבל אסור לשכוח את כוחה של מסורת ספורט להצמיח ספורטאים גדולים – כמו הצלחת הג'ודו שהתגלגלה בעקבות המדליות ההיסטוריות הראשונות של ישראל  בברצלונה 1992 – של יעל ארד ואורן סמדג'ה.

בטוקיו המשלחת הישראלית הציבה רף גבוה ודמיוני –  2 מדליות זהב היסטוריות בהתעמלות,  אישה ראשונה שזוכה במדליית זהב, מדליה ראשונה גם בענף הטאקוונדו ומדליה קבוצתית ראשונה אי פעם של ישראל, שהגיעה בענף הג'ודו. לא פלא שראשי המשלחת האולימפית הישראלית שקיוו להישגים יפים בטוקיו 2020, כבר נמצאים בלחץ לאור ההישגים שיוצרים לחץ וציפיות על ספורטאי ישראל באולימפיאדת פריז 2024, עוד שלוש שנים בלבד.

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות