לטענתה משנכנסה לקישור המצורף, גילתה התובעת כי מדובר ב"פרופיל פייסבוק מזויף" של בעלה לשעבר וכשהחלה לקרוא את הספר התברר לה כי בעלה לשעבר פרסם בו פרטים אינטימיים מתקופת החיים המשותפים שלהם ולאחריה, וכי זהו ספר אוטוביוגרפי של הנתבע.

התובעת טענה כי פורסמו בעמוד הספר – שפתוח לצפייה פומבית – כתשעים פרסומים, חלקם כוללים תמונות של הצדדים וילדיהם המשותפים, התכתבויות שהוחלפו ביניהם בנוגע למחלוקות הנוגעות לחינוך הקטינים וגם פרטים אודות מצבהּ הבריאותי והנפשי. בנוסף, טענה כי הוא העלה לפייסבוק, בציניות ורוע לב עשרות פוסטים בהם הוא משתלח בה, מאשים אותה בהזנחה והתעללות בילדיו תוך פגיעה בה כאם וכאדם.

לטענתה כי על אף ששינה הנתבע לכאורה את שמות התובעת וילדיהם – כל גולש שמכיר את הצדדים, עשוי להסיק מי הנפשות עליהן נכתב הספר. נטען כי לעמוד הספר 1,075 עוקבים נכון למועד הגשת התביעה ומדובר בהפרת פרטיותהּ, כי הפרסום פגע בשמה הטוב והסב עוגמת נפש לה, לילדיה ולמשפחה.

התובעת ביקשה מבית המשפט להורות על הסרת פרטי הספר מהמרשתת ומכל פלטפורמה אחרת, לאסור על הנתבע להוציא לאור את הספר, לאסור על הנתבע לפרסם דברי לשון הרע נגד התובעת ולפצותהּ בגין עוגמת נפש. סה"כ הועמדה התביעה על 400,000 שקלים.

הגרוש, מנגד, לא הכחיש כי הוא מי שעומד מאחורי עמוד הספר וטען כי כתב את הספר, הנתבע טען כי לשם קידום הספר, פרקי הספר פורסמו וכן נטען כי הספר עתיד לצאת לאור תחת הפצת כך שעמוד הספר הגשים את תכליתו ואין בכוונת הנתבע להעלות תכנים נוספים לעמוד הספר, מלבד קידום מכירות של הספר לאחר יציאתו.

עוד נטען כי חיי הנתבע היוו השראה בעת כתיבת הספר, אך הספר אינו ספר אוטוביוגרפי, לא כולל תיאורים אוטוביוגרפיים, נכתב תחת שם ספרותי "עודד פלד" ומתאר את האירועים שחווה "עודד", גיבור הספר שהוא דמות בדיונית ומערכת היחסים בין "עודד" לבין "מאיה" – שהיא זוגתו לאחר גירושיו. גרושתו של גיבור הספר מכונה "דנה" ולא ניתן לקורא הסביר לקשור בין "דנה" לבין התובעת.

הנתבע: זה היה חלק מתהליך השיקום

הנתבע טען כי כתיבת הספר נועדה לסייע לו להתגבר על הפרידה מזוגתו לאחר גירושיו, חלק מתהליך שיקום והחלמה מסיום מערכת יחסים לא יציבה שחווה הנתבע לאחר גירושיו. נטען כי הנתבע פעל על-מנת שהמידע אשר מופיע בספר ובעמוד הספר לא "יסגיר" את זהות האנשים עליהם ביסס את הדמויות בספר, טשטש והסווה את התמונות ולא עקב אחר עמוד הספר דרך הפרופיל האישי שלו. נטען גם כי העוקבים אחר עמוד הספר הוזמנו "לעשות Like " דרך פרופיל צד שלישי בפייסבוק שאינו מנוהל על-ידי הנתבע, עוקבים אשר נבחרו בקפידה על סמך "היכרותם, או יותר נכון אי-היכרותם, עם הנתבע ו/או יתר הדמויות…".

עוד הוסיף הנתבע כי על פי הנתונים שבידו, מתוך העוקבים, רק קומץ של עשרות אנשים קראו את כל 87 הפרקים ואף אחד מהם אינו מכר שלו או של גרושתו.

לאחר שקראה את פרקי הספר הן אלו שצורפו לכתב התביעה והן את הספר המלא כפי שצורף לתיק, קבעה השופטת כי יש לדחות התביעה על כל רכיביה.

"לא מצאתי בעמוד הספר ובספר תיאור שכולל פרטים מזהים שאדם סביר, גם אם הוא מכיר את הצדדים, יוכל לקשר בין הדמויות הבדיוניות בספר של "עודד פלד" לבין הצדדים כאן. בהעדר זיהוי לא מתקיימת עילת תביעה לא מכוח חוק איסור לשון הרע, ולא מכוח חוק הגנת הפרטיות.

"יתר על כן, כטענת הנתבע, עלילות הספר עיקרן במערכת  היחסים והמשבר שעובר "עודד" בנוגע ליחסיו עם "מאיה" ולא בין "עודד" ובין "דנה" ובהקשר הדברים הרי שאין מדובר בלשון הרע או באמירות המקימות עילה מכוח החוקים הנ"ל בשים לב להקשר הדברים", כתבה השופטת והוסיפה: "למעשה, סיכומו של דבר הוא כי התובעת סברה שדמותה של "דנה"  מבוססת עליה, הואיל וידעה כי הכותב הוא הנתבע – לא כי ניתן לחשוף זהותה מהתוכן או  התמונות וגם, אין ולא מצויים כי המתואר אינו בדיוני".