את שירותו הצבאי עשה בעיתון במחנה בתקופת ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה, ולאחר מכן עבד באתר וואלה! ככתב השטחים, במקביל ללימודי משפטים. לטובת הסטאז' פרש מהאתר אולם לאחר שהוסמך לעורך דין, חזר אליו בהמשך ככתב משפט וסגן ראש מערכת החדשות.

בריינר ביקורתי מאד כלפי המשטרה והשלטון. את הקורונה הוא מגדיר נוראית, ולאו דווקא בגלל הסכנה הרפואית שלה, אלא הסכנות לחופש האישי של אזרחי המדינה: "זה התחיל בחרדה נוראית. צריך לשמור על האזרחים מהשלטון. הייתה פגיעה מאוד חמורה בזכויות האזרחים. צמצום חופש התנועה, הפרטיות, הזכות להפגין. בלי העיתונות, הדברים האלו היו יוצאים משליטה. אני חושב שעשינו עבודה טובה בקורונה, אבל לא מספיק. לא שאלנו מספיק שאלות בזמן אמת. לקח זמן עד שגם התקשורת יצאה מההלם שהייתה שרויה בו".

מה שהותיר בו חותם עמוק, היה מבצע "שומר חומות", "הדבר הכי משמעותי עבורי בשנה האחרונה", לדבריו. "הייתי בלוד ויפו והבנתי את התמונה המלאה בשטח. המשטרה פחדה להיות שם ואני הגעתי, כי משלמים לי – אז נכנסתי. פעם ראשונה הבנתי שם שזה שאני עיתונאי, לא יגן עליי בשטח. תחושה מאוד מתסכלת. המדינה לא הייתה בלוד".

לדבריו, הסיפור המשמעותי שלו השנה היה התיעוד שהביא ב"הארץ" על כך שסוהרים מכים אסירים ביטחוניים כפותים בכלא קציעות. הפרשה עצמה נסגרה ואיש מהמתועדים לא נעצר. פרשה אחרת שחשף הייתה על חקירת קצינים בחשד לאונס עצורה פלסטינית, שעברה חיפוש פולשני בגופה. "סיפורים מהחצר האחורית שלי", הוא מסביר. "דווקא מהמקומות שרוב הציבור לא רוצה לדעת מה קורה שם. עיתון הארץ הוא המקום היחיד שעושה עיתונות אמיתית".

בריינר פעיל מאד ברשתות החברתיות, עם למעלה מ-50 אלף עוקבים בטוויטר, שם הוא לא מפחד להתקוטט עם הגולשים. "אני מת על הלייקים בטוויטר", הוא מודה. הוא פעיל גם בפורום העיתונאים הירושלמי "תחריר" בראשות הקולגות חיים לוינסון ועקיבא נוביק.

קרדיטים:

עורך ראשי: אלכסנדר כץ | במאית ועורכת: עמית יוגב | מפיקה ראשית: רוני ברגמן | תחקירן ועוזר הפקה: ג'וס ריבה | צלם וידאו וסטילס: אמיל מושאילוב | עורך וידאו ואונליין: אמיר סולומון | מעצבת גרפית: יקטרינה יקובנקו | מאפרת: ג'קי בנדו | מנהלת סושיאל: יעל שקולניק

טקסטים: אלכסנדר כץ, ענת קם, ג'וס ריבה | הפקה: מילה סביטלמן | בניית אתר: צבי קומסקי