חיים של אבא
עוד לפני דנה רון, מירי כהן, מאיה בצלאל וכו'’ הייתה את האישה המרכזית בחייו של אורן חזן שהתקשתה (ונראה שעדיין מתקשה) לסבול את נוכחותו – רינת חזן, אשתו. "מי שמסתכל יחשוב שאני באמת לא כאן", אומר אורן למצלמה רגע אחרי שהוא אמר לאשתו בכל דרך שהיא – שהוא לא הולך לטפל בילדים. "אתה באמת לא כאן. רוצה שאני אשקר?", משיבה רינת בלי ח'שומה. לאורך כל הסדרה גלגולי העיניים של רינת אומרים הכל. כשאורן אומר שכדי להבין אותו צריך להבין מאיזו משפחה הוא מגיע, הוא לא לוקח בחשבון שאשתו היא לא אמא שלו. היא אישה מודרנית, משוכללת ובעיקר לא נופלת למניפולציות בשקל של בעלה התינוק. "את לא שונה מאף אישה אחרת", הוא משיב לה על כל הטענות שלה. בקצב הזה אורן ימצא את עצמו מודח מבית חזן הגדול.
השף עומר מילר, שרשת ההמבורגריות "סוסו אנד סאן" שבבעלותו היא הדבר הכי גרוע שקרה לצרכני ההמבורגרים בישראל מאז ה"מק דייויד", הסתבר גם כאבא פרווה. "באופי שלי אני טבח. אין לנו מתכונים", אומר עומר כשאשתו מסבירה לו כמה CC צריך לשים בבקבוקים של התאומים שהרגע נולדו. עומר יקירי, עכשיו כשאני מבינה שאתה לא איש של מתכונים הכל ברור לי, חבל רק שהמונולוג הזה לא צולם לפני שנפתחו ברחבי תל אביב אלפי סניפים של הגהנום הזה שנקרא "סוסו אנד סאן".
הצפייה הכי קשה הייתה בקובי פרץ ואשתו ענבל. כבר מהפרק הראשון נמצא קובי בקונפליקט עם ענבל בנוגע לחינוך הילדים, כי הוא רוצה לרשום אותם לבית ספר ממלכתי דתי. אני חייבת להבין את הסוגייה הזו שבה אנשים לא מוסריים בהגדרה, דואגים לילדים ל"חינוך עם ערכים" כאשר הפתרון הוא להכניס אותם לעולם הדתי. אז אולי פה ההזדמנות להסביר לאבא קובי מה הוא חינוך ערכי. לדוגמה – לא להעלים מס זה שיעור טוב לילדים. לא לקרוא לקהל ששילם כסף להופעה שלך "שלוחים" זה גם שיעור ערכי. אהה, וכמובן, לא לשקר ("אמרתי שלופים") כשאתה נתפס עם המכנסיים למטה כי זה פשוט מביך וכן גם לא ממש ערכי.
בהמשך קובי נפגש עם רב כדי להבין איך הוא יכול לנטרל את אשתו. הוא מספר איך ענבל שגדלה בבית שאוכלים בו, רחמנא ליצלן, חזיר, ברחה לאוטו בבכי כשהוא הביא את אחד הבנים לפגישה עם המנהל בבית ספר דתי. ואז הרב בלשון מאוד עדינה ונקייה מציג בפני קובי את שיטת השלבים בדרך להדתה של הילדים, וזה בלי גרם של ציניות – מסמר שיער. יושב איזה רב דמיקולו עם זמר עוד יותר דמיקולו, איש שלא גידל את הילדים שלו כמעט בכלל, ומספר לו איך הם יצליחו לרמות את האמא של כדי שלא תפריע לתוכנית פיקס של קובי – לשלוח את הילדים לבית ספר דתי.
בהמשך הסצנות אפילו קשות יותר. למשל כשקובי עושה טקס החלאקה בו מספרים לילד בן שלוש את שיער ומעבירים אותו מידיים לידיים של גברים מזוקנים, כשהאמא ענבל עומדת בצד חסרת אונים ואומרת "אני נטע זר פה". וכך האישה שגידלה את הילדים בזמן שבעלה העלים במשך שנים כספים ובהמשך ישב בכלא, מוצאת את עצמה כל כך לא משמעותית עד שפשוט לוקחים ממנה את הילדים בשם איזה אלוהים. הסצנות עם ענבל פשוט קורעות לב. התחשק לי להרים לה טלפון ולהגיד לה: "תברחי, למה את מחכה?"
לאורך הפרקים ששודרו עד כה, ניסיתי להבין מה כל כך מפריע לי ולמה הרייטינג כל כך נמוך. לכאורה היה פה ליהוק די מעניין ועדיין כל פרק מעלה בי איזה תסכול. ואז הבנתי: זה מרגיש כאילו התוכנית הזו צולמה בתחילת שנות ה-50. איך יכול להיות שמתוך שישה אבות, אין אפילו אחד שלא מנהל עם אשתו את שיחת ה"אני מביא כסף הביתה, את צריכה לטפל בילד"? "כולם מפחדים מהאישה", אומר אורן חזן ובינתיים האישה ממשיכה לסבול ולהתחנן לעזרה שהיא לעולם לא תקבל. איך עובד הפרדוקס הזה? הדיאלוגים האלה בין ששת הגברים לנשים שלהם מדכא, מתיש ומכעיס. בא לי שכל אחת מהנשים הללו תעזוב את התינוק המגודל והמיותר בבית שלהן ושעה אחת קודם.
"חיים של אבא", רשת 13
